להפוך נביחה אמתית להבהב

כך יהודה עמיחי תאר כתיבת שירה. זו הכותרת שבחרתי למאמר שהבטחתי בנושא תפיסת המציאות הבודהיסטית. לצערי אני מפר את ההבטחה הזו ומבקש את סליחתכם. התחלתי לכתוב את המאמר אבל המשימה נכבדה יותר משציפיתי והשלמתו תיקח זמן.

בחודשים האחרונים פונים אלי מפעם לפעם בשאלות לגבי תרגול. ביקשתי מאיתמר וגיא להביא לפניכם את השאלות שלהם ואת התשובות שלי כך שיעזרו לאחרים. אני רוצה לשוב ולהודות להם על הסכמתם.

 

התכתובת שלי עם איתמר:

איתמר:

שמי איתמר. קראתי חלק מהבלוג שלך ובעקבות הדברים שכתבת הרשיתי לעצמי לכתוב לך את המייל הזה, שבעצם מכיל בעיקר… ספקות.
אני מתעניין בבודהיזם כבר תקופה לא קצרה, בערך שנתיים, החל מטיול קצר שעשיתי ביפן, הרעיונות הבסיסיים מהדהדים בי ואני מרגיש שקיימת בתורה אמת גדולה שיכולה אולי להיות בעלת השפעה על חיי…

אבל אני מלא בספק וחשש. כל מה שקראתי על בודהיזם מצביע על כך שכדי ללכת בדרך הזו דרושה נחישות יוצאת מהכלל, כוח רצון, יכולת התמדה וגם מוח חריף (התמודדות עם קואנים? אלוהים ישמור ). הסיבה שאני בכלל פונה אליך היא שבסיפור שלך הזכרת תקופות של דיכאון, שזה משהו שקצת עורר בי תקווה כי אני יכול להזדהות אתו ולא שמעתי בסיפורים אחרים. כשאני חושב על ניסיון לחיות את חיי לפי דוקטרינה בודהיסטית אני מוותר עוד לפני שהתחלתי, זה באמת נשמע בלתי אפשרי, לשמור בכל זמן על כוונה נכונה, מאמץ נכון, איך אפשר? להקפיד על תרגול יומיומי? צריך משמעת ברזל.

אני מניח שהשאלה היא האם גם לאדם שכוח רצון אינו אחת מסגולותיו הבולטות יש סיכוי לעבור איזושהי טרנספורמציה בעזרת הבודהיזם, כפי שאתה מבין אני לא מרוצה מעצמי במצבי הנוכחי אך מרגיש שנכון יותר לנסות לגשת לבעיה מנקודת מבט בודהיסטית מאשר דרך טיפולים פסיכולוגיים שמחמיצים לדעתי את הנקודה.

אני מקווה שמייל זה לא מביך או מטריד אותך, רצוני הוא רק לשמוע על תחושותיך מתוך החוויה האישית שלך שאולי תוכל לשמש לי השראה.
כשקראתי את הבלוג שלך הרגשתי שזו הפעם הראשונה שאני רואה התייחסות לנושא ממישהו שאני יכול להזדהות אתו ולא דמות בלתי מושגת של מורה
שמצטיירת בעיניי כמגיעה עם תכונות אהבהחמלהאמת בילט אין.

דרך אגב, הייתי לפני כמה זמן בזנדו בת"א שם הופתעתי לגלות שהגברת העצבנית שהתלוננה ללא הפסק על כך שמישהו הזיז את החלוק שלה התבררה בזמן התרגול כנזירה הראשית (או משהו בסגנון). גם אני שאלתי את עצמי אם היא לא אמורה להיות שלווה ומפויסת. מסתבר שלא? או שכן?

בכל אופן אני מתנצל על שגזלתי מזמנך, אודה על כל התייחסות מצדך אך לא איעלב אם תבחר שלא להשיב
כך או כך אני מודה לך

איתמר

 

סבסטיאן:

שלום איתמר.

תודה על מכתבך. הוא לא מביך אותי או מטריד אותי. אני שמח שבחרת לשתף אותי בלבטים שלך ואני אנסה לענות על שאלותיך. קח בחשבון שמדובר בדעתי האישית.

אני לא רואה את עצמי כאדם אמיץ במיוחד או בעל רצון חזק במיוחד. תורת הבודהה נועדה לאנשים ואנשים יש מכל מני סוגים.

אני חושב שהחששות שלך נובעים משני דברים. האחד הוא שיש לך מושג חלקי ולא לגמרי נכון לגבי בודהיזם. המושג הזה נובע מכך שטרם פגשת במורה או במישהו שחי על פי הדרך הזו יום-יום. קריאה בלבד יכולה להיות מאד מבלבלת. הסיבה השנייה היא קצת יותר מעודנת – אתה רוצה לשנות את מצבך אבל משהו בתוכך מתנגד לכך. ה"אני" שלנו הוא מאד מתוחכם. והוא מאד חושש מכישלון. באופן טבעי אנחנו נמשכים למה שנדמה לנו שעושה לנו טוב ומתרחקים ממה שנדמה לנו שעושה לנו רע. הבודהיזם מייצג עבורך שינוי אבל הוא בחזקת לא נודע. ה"אני", גם אם הוא מרגיש לא טוב נוטה הרבה פעמים להעדיף את המוכר על פני הלא מוכר. אז ה"אני" מספר סיפורים – אני לא מספיק אמיץ, אני לא מספיק חזק, אני לא מספיק… – או להבדיל אני יותר מדי כך או כך. במקרה שלי לדוגמה אני כל הזמן חיפשתי אחרי הדבר הבא אבל נשארתי תקוע.

אני מתרגל זן במסורת הסוטו זן – כמו שכתבתי בבלוג מדובר בדת אוניברסלית. אני לא נכנסתי בבלוג להבדלים בין הרינזאי זן לסוטו זן. ההבדל המהותי טמון בדיוק בנקודה שהעלית באשר לחשש שלך מהקואנים. הרינזאי נועד ל"יחידי סגולה". הוא לא מציע פתרון לאדם באשר הוא אדם. במסורת הסוטו התרגול של המתחיל והוותיק הוא אותו תרגול, של החכם והטיפש הוא אותו תרגול וההתעוררות היא ההתעוררות הגדולה של הבודהה עבור כולם.

דוגן זנז'י כותב בפוקאנזאזנגי באופן מפורש:

"תרגול והגשמה הוא מצב שמעבר לראיית צורות ושמיעת קולות והוא קודם למחשבה ולהבחנה
כיון שכך אל לכם להיטרד באם אתם חכמים יותר או פחות מאחרים. אל תבחינו בין הטיפש לחכם. אם תדבקו בתרגול, הרי זהו תרגול והגשמה של הדרך. תרגול והגשמה אינו מוכתם בדבר, הכיוון הוא להיות פשוט."

אני מבין שהמאמץ לחיות לפי הדרך כפולת השמונה יכול להראות מאיים. פשוט שב יום-יום מול הקיר והשאר יבוא מעצמו. במסורת הזן שלנו אנחנו לא מייחסים חשיבות רבה מדי למה שבמסורות אחרות קוראים לו "מודעות". יש בבורמה נזירים ששייכים לזרם התרוואדה שמאמינים שאם הם יהיו מודעים לכל פעולה ופעולה שלהם במשך שלושה ימים, כשאלו הסתיימו יזכו להארה או יתעוררו. כמובן שאף נזיר לא עומד בכך ואף אחד לא מתעורר. ה"מודעות" הזו שכל הזמן מדברים עליה היא מאד בעייתית כי עולה השאלה "מי מודע?" – ובסופו של דבר גם מה"מודע" הזה צריך להשתחרר.

כתבתי באתר איך צריך לדעתי לנהוג על פי הדרך כפולת השמונה. חשוב להבין שהדרך כפולת השמונה מתגלמת בישיבה עצמה. אם אתה מבין את "הלך הרוח" של הזאזן אתה יכול להבין איך להפוך כל אספקט של החיים שלך לזאזן. ואז אתה חי את חייך על-פי הדרך כפולת השמונה.

השבוע האחרון היה מאד קשה עבורי. במירכאות אומר שהיה לי שבוע מאד לא בודהיסטי. כעסתי הרבה, אכלתי יותר ממה שהייתי צריך, ישבתי מעט ובסופו של דבר גם ריחמתי וכעסתי על עצמי על זה שאני לא בודהיסט טוב. הכל חולף, שום דבר אינו קבוע. כל התחושות שלנו חולפות. פעם טוב לנו ופעם רע לנו. להיות בודהיסט הוא להכיר את הכיוון לבודהה ולחיות כשבודהה משמש לנו כמצפן.

המצפן שבודהה נותן לנו הוא לחשוב על הזולת בכל מעשינו ומחשבותינו קטנים כגדולים. זה לא תמיד קל. זה לא תמיד עובד אבל זו לא סיבה לוותר לעצמנו. המורה שלי משתמש במשל בכדי לתאר את הבודהיסטוה. הוא מדמה אותו לחותר בסירה כשהוא עוזר לאנשים להגיע לגדה השנייה אבל בדרך הוא מנסה לשכנע אותם לאסוף עוד ועוד אנשים בדרך ולחתור ביחד. יום אחד מבלי שבכלל שמו לב הם מתעוררים ומגלים שהם כבר ניצלו – שאין גדה שנייה להגיע אליה ואז הם בשמחה ממשיכים לחתור ולהוסיף עוד ועוד אנשים לסירה.

הבודהיזם אינו שונה מהחיים עצמם. אני ניצלתי לא בגלל שאני בודהה, מואר או מוער. אני ניצלתי כי יש לי מצפן. כי אני לא הולך לאיבוד. יש לי מקלט בדמות הבודהה, הדהרמה והסנגהה. גם כשקשה או כשאני "בודהיסט לא טוב" אני יודע שאני יכול לחזור לדרך. אני מנסה לחיות על פי עקרונות שאני חושב שנגזרים מהתורה הבודהיסטית. אבל בסופו של יום השחרור לא נובע מהשכל.

אני רק יכול לספר לך סיפור. הסיפור הזה הוא לא המציאות הוא רק פרשנות.

הישיבה מול הקיר בסופו של דבר משחררת אותך מהתסביכים שלך. זה לא קורה מיד. זה לא הופך אותך לאדם אחר. אתה תהיה אתה ללא מה שמפריע לך להגשים את עצמך. אני לא מדבר על הגשמה עצמית במובן המערבי אינדיבידואליסטי שבו אם אתה "לא כל מה שאתה יכול להיות" אתה לא שווה. אני מדבר על ההגשמה האמתית שהיא פשוט לחיות את החיים משוחרר מהכבלים המדומיינים שאנחנו קושרים את עצמנו בהם. חיים ללא מאמץ. (זה לא אומר שלא צריך להתאמץ להשיג דברים מסוימים אבל תפיסת המאמץ משתנה)

נזירים הם אנשים כמוך וכמוני. אין להם שום ייחוד. הם יכולים להיות מצוברחים, שמחים ועצובים כמו כל אחד אחר. אל תיתן לגלימות להוליך אותך שולל. אבל אל תסיק מדברי שאפשר לזלזל בגלימות.
נהוג פעמים רבות לומר שיש נזירים עם תודעה של חילוני וחילוניים עם תודעה של נזיר. אבל חשוב מאד להמשיך ולכבד את הגלימות שכן אין ביכולתנו לשפוט את האדם שתחתיהן והגלימות הן תורת הבודהה עצמה. בכלל מוטב להימנע משיפוט של אנשים. שיפוט הוא כלי שנועד לשרת אותנו ולעתים רחוקות את הזולת.
אתה שואל איך אפשר לשמור על תרגול יומיומי. זה באמת יכול להיות קשה בעולם המערבי. אבל אני לא חושב שפירוש הדבר שכדאי בהכרח לפרוש למנזר. ביקור במנזר לתקופה יכול לתת לך כלים מסוימים. בכל מקרה צריך להתחיל. אחר-כך התרגול מניע את עצמו. כשאני לא מתרגל ימים ארוכים אני מרגיש איך "סבסטיאן הישן" חוזר. עוזר לתרגל בקבוצה. אתה בהחלט מוזמן לבקר אותי. האמת שאנחנו עוברים עוד צפונה בסוף החודש כך שאני לא יודע כמה יהיה לך נוח להצטרף אלי באופן קבוע. אני לא מכיר את הזנדו בתל-אביב. (האם זה זן קוריאני?) – בכל מקרה כמעט כל סביבת תרגול טובה משום סביבת תרגול אבל אם אתה מרגיש שיש אצלם איזו בעיה בהוראה אז תבחן את המשך התרגול שם בזהירות. אל תבין מהמשפט האחרון שאני מזמין אותך לעשות שיפוט מהיר על פי הרעיונות שיש לך לגבי מה זה בודהיזם או לפי אילו שהן תפיסות עולם והתניות שיש לך. כפי שכבר אמרתי לך ה"אני" הוא מאד מתוחכם. אבל הבודהה דורש מאיתנו לבדוק האם יש הגיון במה שמלמדים אותנו. קנה-המידה היחידי שאני מציע לך הוא לבחון האם יש שם מצב של הערצת מורה, מצב שבו המורה הוא דמות לא מושגת שמחזיק ידע ולא מחלק אותו בנדיבות. אם המורה אומר משהו כמו "רק דרכי ודרך ציות לי תגיעו להארה" אז יש מצב שמדובר בכת. אם המורה אומר משהו כמו "אנשים לא מעריכים את מה שהם לא משלמים עליו בכסף" אז ייתכן שיש שם בעיה. הבודהה אמר לא פעם שהוא לא מחזיק דבר באגרופו הקמוץ. ידו תמיד פתוחה. אם עסוקים בהשוואה לזרמים אחרים ובניסיון להאדיר עצמם על חשבון מסורות אחרות, ייתכן שיש שם בעיה. אם הדגש הוא על הארה, קנשו או סאטורי ייתכן שיש שם בעיה.

נסה לבחון ללא שיפוט אלא מתוך פתיחות הלב.

לסיום אני רוצה להביא בפניך עוד משפט אחרון שכותב דוגן בפוקאנזאזנגי:

" אם ברצונכם להשיג את הממשות החלו לתרגל את הממשות, עכשיו."

אתה מוזמן להמשיך ולפנות אלי בכל שאלה או בקשה. אתה מוזמן לבוא לבקר ולתרגל. אם אתה רוצה להיפגש סתם בשביל לשוחח אפשר לקבוע פגישה.

בברכה

סבסטיאן

 

איתמר:

סבסטיאן

תודה על תשובתך

אני בהחלט מרגיש את הדברים שהזכרת, איך אתה לכאורה מחפש שינוי אבל רעיון השינוי האמתי מפחיד ובלתי נתפס, ואיך עולות המחשבות שממסמרות אותך למקום.

שאלה אחת לגבי נקודה שאתה מזכיר, העשייה למען הזולת. כאשר אני עושה משהו בשביל מישהו אחר תמיד רודפת אותי המחשבה של המניע. האם גם העשייה למען הזולת נובעת מרצונות אנוכיים שלי כמו הרצון למצוא חן או החשש מעימות. אני יודע שגם אם אתאמץ מאוד לחשוב על הזולת בכל מעשיי הרי המניע שמאחורי זה יהיה טובתי שלי, מה שמבטל את כל הטעם לא?

התשובות שלך מצליחות בכל זאת להרגיע אותי ולנטוע בי מעט תקווה, למרות שידעתי שמה שבעצם תגיד לי זה "פשוט תתרגל". היה יכול להיות נחמד אם היה אפשר לקרוא איזה משפט מיסטי ולעבור מטמורפוזה על המקום אבל כנראה שזה לא עובד ככה 🙂

אנסה להתחיל לתרגל יותר ברצינות, הזנדו שהזכרתי קרוב מאוד לביתי, זה אכן זן קוריאני.
האמת שהם נראו בסדר, לא כמתיימרים להיות משהו מעבר למה שהם. כשדיברתי שם עם אנשים לא הצלחתי להוציא מאף אחד תשובה יותר ספציפית מ"פשוט יושבים" שבזמנו זה היה קצת מאכזב, הייתי מעדיף משהו יותר מובנה כמו "אתה יושב כל יום במשך חודשיים ואז נפתחת מערבולת העל-חלל"
אבל אני מבין עכשיו שהתשובות שלהם צריכות לעודד אותי.

יכול להיות נחמד להיפגש אם תגיע לתל-אביב (למרות שאינני יודע על מה נדבר וכנראה שאחוש בושה לפגוש אותך אם לא אתמיד בתרגול) כך או כך, אני מרגיש שעזרת לי

בתודה

איתמר

 

סבסטיאן:

שלום איתמר.

אני אתחיל מהסוף – אין בבודהיזם הצלחה וכישלון. אף-אחד לא יכול לחיות את החיים שלך במקומך ואתה לא חייב לאף-אחד דין וחשבון על מספר שעות הישיבה שלך. לכן הייתי מבקש ממך לוותר על רגש הבושה. אני בטח לא שופט אותך ואתה ודאי לא צריך לשפוט את עצמך על פי מה שנדמה לך שאחרים חושבים.

אני מאד שמח על מה שאתה מספר על הזנדו בתל-אביב. אולי באמת תצליח לתרגל אתם. לתרגול בקבוצה יש חשיבות גם בכך שאתה פוגש עוד אנשים שיש להם אתך משהו במשותף.

אני שמח על שאתה מוצא עידוד בתשובות שנתתי לך.

לרוב השאלות שיש לך אתה תמצא תשובות בעצמך אם תתרגל. בכלל זה נמצאת גם השאלה ששאלת על העזרה לזולת. התשובה לשאלה הזו קשורה קשר הדוק לאופן שבו פועלת הקרמה. האופן שבו פועלת הקרמה הוא מאד פשוט אבל הפשטות שלו מבלבלת. ללא תרגול הפרשנות שאנחנו יכולים לתת לאופן שבו פועלת הקרמה יכולה להיות מאד שגויה. לכן אני לא רוצה לתת לך את התשובה המפורטת שלי לעניין. במקום זה אני אומר לך מה אני חושב שהיא השורה התחתונה:

זה בסדר כשגם לך טוב וגם לזולת טוב. אין צורך להרגיש רע כי טוב לך. אם תעשה משהו למען הזולת בלב-שלם לא תהיה לך פניות התודעה לחשוב על עצמך ועל התוצאות של המעשה הזה עבורך.

אני לא מציע לקום מחר בבוקר ולהתחיל לחפש איך לעשות טוב למישהו אחר. החיים יזמנו לך מספיק הזדמנויות לעשות טוב גם מבלי שתחפש אותן:
לומר בוקר טוב בחיוך למי שאתה פוגש, לקום באוטובוס לאשה בהריון, לא לצפור לנהג שהתמהמה שנייה נוספת אחרי שהרמזור התחלף לירוק, לא לקנות מוצרים מהחי, לא לקנות מחברות שמבצעות ניסויים בבעלי חיים, לאמץ כלב נטוש, להאכיל את החתולים בחצר, לומר להורים שלך שאתה אוהב אותם בפעם הבאה שאתם מדברים בטלפון, לעצור במעבר חצייה,לחייך לקופאית בסופר.

בכל דבר שאתה עושה, עם כל יצור חי שאתה נפגש, יש לך הזדמנות לחשוב על הזולת. לאחר זמן-מה זה הופך כמעט לטבע שני – כך עובדת הקרמה.

על תהסס להמשיך ולפנות אלי אם אתה חושב שיש באפשרותי לעזור לך בכל אופן שהו. אני אשמח אם תבחר לחלוק עמי את חוויות התרגול שלך או כל חוויה אחרת אם רצונך בכך. אני עומד לשרותך בכל עת.

בברכה

סבסטיאן

 

התכתובת שלי עם גיא:

 

גיא:

קראתי באתרך שכתובת האימייל שלך פתוחה בכל נושא.

אני בן 14 ומתעניין בפילוסופיה סינית.

קראתי חיבורים שונים ואני מנסה לתרגל מדיטציה.

עקרונית, הייתי רוצה סקירה מקיפה וטובה לדעתך על הנושא ובנוסף על איזה שיטה אתה ממליץ.

(לפי מה שהבנתי אתה תתקשה לתת לי מנטרה כי היא צריכה להיות מותאמת לבן אדם..)

בתודה,

גיא.

 

סבסטיאן:

שלום גיא.

אני לא יודע עד כמה באמת אני יכול לעזור לך. אני מתרגל זן. זן הוא בודהיזם. נכון שבמובנים רבים המקורות של המסורת אותה אני מתרגל הם סיניים אבל זה נכון חלקית.הבודהיזם הגיע לסין מהודו וגם הזן במובן הזה מקורו בהודו. בסופו של דבר אני לא איש אקדמיה. לא מעניינות אותי תיאוריות על מקורות הזן והבודהיזם. אני יודע מה אני מתרגל.

בשביל מה שאתה מבקש (מבחינת סקירה מקיפה) תצטרך לפנות למקורות שונים. אני לא מכיר מקור אחד ויחיד שמכסה בצורה יסודית את הפילוסופיה הסינית.

מצד שני אם העניין שלך בבודהיזם הוא עניין מעשי ייתכן שאני יכול לעזור יותר.

ראשית ניתן למצוא באינטרנט (אולי כבר נתקלת בהן) מספר הרצאות של יעקב רז על בודהיזם וזן שהן מבוא טוב ומעניין.

לפני שאני ממשיך ועונה לך ביתר פירוט לגבי מדיטציה אני צריך לקבל ממך תשובות לשתי שאלות:

1. מה בפילוסופיה הסינית מושך אותך ומה בעצם מעניין אותך?

2. מה אתה מצפה להשיג מסוג של מדיטציה זה או אחר?

אני מזמין אותך לקרוא את התרגום לפוקאנזאזנגי מהאתר שלי ולראות איך מה שכתוב שם מתיישב אם התשובות שלך לשאלות שלי. אתה יכול למצוא את התרגום כאן:

http://bendowa.net/zenblog1/?p=7

בברכה

סבסטיאן

 

גיא:

התשובות לשאלותייך:

1. כבר בגילי היחסית צעיר הסתכלתי והבנתי ש"החלום האמריקאי" לא יניב לי אושר גם אם אצליח להגשים אותו. הבנתי שכסף לא יהפוך אותי למאושר ומטרה בסיסית בחיים היא להיות מאושר. כסף יביא לי סיפוק, שזהו כאמור לא מספיק וגם לזמן קצר. חיפשתי וחיפשתי אחר מדריך, משהו ששונה מהערכים שאני מקבל פה. איכשהו התגלגלתי אל הכתבים הסיניים (ודומיהם). רכשתי את "ספר הטאו" וקראתי אותו. לאחר מכן, קראתי את כתביו של שלמה קאלו, קראתי קצת על הבודהיזם ממקורות שונים וראיתי שבכולם יש מטרה של הארה. מצאתי את ההארה במקומות שונים ואף בחסידות ולכן אני בטוח שדבר זה אמתי. בכתבים הסיניים יש דרכים שונות להארה שאותם אני אולי אוכל לממש. (שזה מוביל אותי ישר אל שאלתך השנייה)

2. במדיטציה איני מחפש אורך חיים בריא יותר או התמודדות נכונה יותר עם מצבים, אלו הם רק בונוסים. אני מחפש במדיטציה בעצם דרך להארה וזוהי מטרתי המרכזית. בכל המקומות שבהם מצאתי הארה, מצאתי גם את המדיטציה, לכן אני מאמין שמדיטציה היא דרך טובה להארה.

תודה על התייחסותך הרצינית למרות גילי "המופלג", גיא.

 

סבסטיאן:

שוב שלום.

כמו שציינתי אני יכול לדבר רק על בודהיזם. באשר לבודהיזם:

זו טעות מאד גדולה לחשוב שמטרת התרגול הבודהיסטי היא להגיע להארה או להתעורר. זה נכון שיש מסורות (גם בודהיסטיות) שסטו מהעיקר הזה. ההיגיון שעומד מאחורי הטענה שלי הוא מאד פשוט. היכן שיש מה להשיג יש גם כישלון ובהכרח יש גם סבל. לכן בבודהיזם אין מטרות מכל סוג שהו. זה קשה להבנה עבור השכל המערבי. הבודהיזם מציע לנו לחיות את החיים. אם חיים את החיים על פי הדרך הבודהיסטית ההתעוררות והשחרור מהסבל מופיעים בד בבד והם בהישג יד.
כחלק מדרך החיים הבודהיסטית אנחנו מתרגלים מה שנקרא לו בהעדר מילה אחרת מדיטציה. למסורות שונות יש שיטות מדיטציה שונות. אני מתרגל במסורת הסוטו זן. ה"מדיטציה" של המסורת הזו נקראת זאזן (פירוש המילה בעצם מדיטציית ישיבה) שאפיונה הוא שיקנטאזה (רק/פשוט לשבת).

אם אתה מחפש הארה היא תחמוק ממך. האופי של ההתעוררות הוא שהיא מופיעה רק בהעדר מאמץ.
תרגול זאזן הוא השער לחיים עצמם. אם תתרגל יום-יום אתה תגלה אט-אט את האופן בו אתה יכול לחיות את חייך ללא מאמץ. אין פירוש ה"אין מאמץ" הימנעות מעשייה או מפעולה. פירוש ה"אין מאמץ" הוא פשוט לחיות. פשוט לשבת.

האופן לתרגל זאזן מוסבר בפוקאנזאזנגי. ובכל זאת אני אוסיף מספר מילים:

1. לא לחינם דוגן זנז'י מתעכב על התנוחה, על מיקום הלשון וכד. התנוחה היא בעלת חשיבות מכרעת.

2. שחרור המחשבות מתבצע בו-זמנית עם זיהוי המחשבות. ברגע שבו אתה מזהה מחשבה אתה לא נלחם בה או בעצמך. חשיבה היא פעולה טבעית של מוח בריא. אתה פשוט מחזיר את תשומת הלב אל התנוחה, אל הנשימה.

3. הנשימה היא נשימה אל תוך הבטן ולא אל החזה. נשום כרגיל ללא מאמץ.

4. גם אם כואב השתדל לא לזוז. אם הגעת למסקנה שאתה צריך לזוז בצע קידה וזוז בהחלטיות. אל "תגנוב" תזוזות. מרגע שתתחיל לא תוכל להפסיק.

5. שים לעצמך מגבלת זמן לישיבה ועמוד בה. השתמש באיזשהו שעון מעורר שהצלצול שלו לא מפריע לך (או טלפון נייד על רטט) בכל מקרה השתמש בשעון שלא ניתן לשמוע את תקתוקו.

6. שב יחף ועם ראש וידיים גלויים.

7. נסה לשבת חצי שעה בכל פעם. אתה יכול להתחיל בפחות זמן. בכל מקרה אל תשב פחות מעשר דקות. אם אתה יכול לשבת פעמיים ביום מה טוב אבל אל תשפוט את עצמך בחומרה גם אם לא תשב כלל יום אחד או אם תשב רק פעם ביום. בכל מקרה נסה להכניס את הישיבה לשגרה שלך.

8. בזאזן אין שום ניסיון לעקוב אחרי מחשבות או תחושות, אין שום ניסיון להימנע מלחשוב. פשוט יושבים בתנוחה.

9. אל תתכנן להיות לבודהה. איך ניתן לצמצם זאת לישיבה או לשכיבה?

הדרכת זאזן בכתב היא בעייתית. אני מזמין אותך לבוא ולבקר אותי אם אתה רוצה בכך. אם אתה רוצה לבוא התקשר ובוא עם אחד מהוריך.
אם אתה רוצה לשאול שאלות נוספות אתה מוזמן לכתוב או להתקשר.
מספר הטלפון שלי מופיע באתר.

אני מצרף מספר לינקים לדברים שכתב המורה שלי בנוגע לישיבה (הטקסטים באנגלית)

http://antaiji.org/archives/eng/adult21.shtml

http://antaiji.org/archives/eng/adult35.shtml

http://antaiji.org/archives/eng/adult36.shtml

http://antaiji.org/archives/eng/adult37.shtml

http://antaiji.org/archives/eng/adult38.shtml

במסורת שלנו אנחנו מדברים מעט מאד על הארה/התעוררות סאטורי/קנשו וכד. יש לזה סיבה. ההתעוררות היא לא משהו מיוחד. היא לא שונה מהחיים עצמם.

בברכה

סבסטיאן

להפוך נביחה אמתית להבהב was last modified: דצמבר 10th, 2016 by סבסטיאן

2 תגובות בנושא “להפוך נביחה אמתית להבהב

  1. שלום סבסטיאן.
    רציתי רק לציין שאני נרגש.
    הרקע של שלי בבודהיזם הוא עיוני בעיקר, אבל מזה כמה וכמה שנים כבר.
    והכתיבה שלך היא(,) לטעמי, מן הכתיבות נקיות-הדעת שקראתי, מאת מתרגלים (ומלומדים מודרניים).
    מרשים, מרווה, מנחם ומעודד ביותר.
    רוב תודות וסליחה על בוטות השבחים.
    בהוקרה,
    אסף.

  2. שלום אסף.
    אני רוצה להודות לך על התגובה. אתה הראשון שמגיב לפוסט בבלוג הזה ואני מאד שמח על כך. תודה על השבחים.
    אני באמת מקווה שאני מועיל בכתיבה הזו שלי וטוב לעתים לקבל משוב.
    אני אשתדל לזכור שכשאני מצליח לכתוב משהו בהיר מדובר בהתעוררות שמדברת דרכי ולא במשהו משל עצמי.
    אין איש שהוא אי לעצמו.

    סבסטיאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.