לְךָ (חלק 3 מ 3)

זהו החלק השלישי של לְךָ. את החלק הראשון אפשר למצוא כאן.
את החלק השני אפשר למצוא כאן.
גרסה להדפסה (של כל שלושת החלקים בפורמט PDF)

24. לך שאומר שנזירים מנהלים עסק נוח

זה יכול היה להיות מצחיק לו רוחות-רפאים היו רודפות בכל פעם שנזיר מקלקל טקס-קבורה [ביפן ( בתקופתו של סאווקי כמו גם היום) הנזירות היא בעיקר עסק של עריכת טקסי-קבורה. המת׳]. אבל אפילו כשנזירים מקלקלים טקסי-קבורה, רוחות-רפאים לא עושות דבר. לכן חיי הנזיר מרחפים בלימבו.

מה בכלל עושים הנזירים כשהם עורכים טקס-קבורה? הייתי מדמה זאת לאדם היורה כדורי סרק, מסריט זאת, מקרין את הסרט ומצלם אותו במצלמת סטילס.

אפילו רדיו וטלוויזיה אינם יכולים להציג תמונה או להשמיע קול אם אינם מחוברים כראוי. עד כמה לא הוגן, מצד שני, שחייהם של נזירים כה קלים. אני לא מבחין בדבר פרט לנזירים שגלימותיהם סתורות ואינם יודעים לשבת זאזן או לקבץ נדבות.

נזירים מנסים נואשות להסתדר באמצעות מס-שפתיים לתורת הבודהה. וחילוניים מנסים להשיג משהו מנזירים שמשלמים מס-שפתיים עבורם. איזה קשר יש לשינון של מס-שפתיים לתורת-הבודהה?

נזירים אוהבים לדבר על האישה הזקנה ששיננו עבורה סוטרות: ״הסבתא הזו מוצאת בי מקלט.״ אל תאמר זאת בכזו קלות ראש – אידיוטים מוטב שישתקו!

נזירים בימינו אומרים שאין דרישה לזאזן. הם אומרים שסאווקי מנותק מהתקופה.

ישנו מעשה רע שנקרא ״לעשות טוב״. עבור אחדים ״לעשות טוב״ הוא רק קישוט.

כאשר משהו קשור להוראת התורה, ובו-בזמן קשור להרחבת העסק, מישהו זה או אחר בלבל מאד את היוצרות.

כשקהל של נזירים במקדשים המרכזיים מקריא מחצית מן ה-שודוקה [שיר החופש] במהירות ובקול רם, העולים-לרגל מתמלאים ביראה. אין לי מושג מה בכך כה מעורר יראה, אבל באיזשהו אופן כולם מתמלאים יראה. נזירים מתכנסים יחדיו רק בשביל לקבל את הרישיון שלהם, והמקדשים המרכזיים הופכים את צבירת הנזירים לעסק. וזה נכון גם לגבי המקדשים בסין. כך הם עושים עסקים – מבלי לזהות עסק כעסק.

בימינו הוראת התורה פוחתת שכן התרגול פוחת. אנשים פשוט לא מסוגלים לעכל שהתרגול עצמו הוא ההתעוררות.

מדוע הבודהיזם ביפן כה חסר-ערך? כיון שביפן ניתן למצוא את המספר הגדול ביותר של אוצרות בודהיסטים, רק לא תרגול. ותורת-הבודהה לא שוכנת היכן שאין תרגול. גם אם זרע תורת-הבודהה נמצא, הוא לא יכול לפעול אם אינו מונבט באמצעות התרגול.

אומרים שהבודהיזם בתאילנד, בורמה, ציילון וסין נצמד לחוקים ולציוויים. ובכל זאת הוראת התורה שם חלולה בדיוק כמו בבודהיזם היפני. רק המנהגים שונים. מנהגים של ההיניאנה.

25. לך שרוצה ללמוד קצת בודהיזם בשביל לשפר את עצמך

״תיאוריות ריקות״ הוא השם שלנו למשחקים של צופים מהצד במושגים. למשחקים שכאלה אין שום ערך. צלול פנימה גוף ונשמה.

עלייך למות לחלוטין בשביל לתהות על תורת-הבודהה. אין טעם לענות את עצמך ולמות רק למחצה.

תורת-הבודהה אינה לצופים. מדובר בך.

דת אין פירושה לשנות את העולם סביבי. פירושה לשנות את העיניים שלי, האוזניים שלי, אופן הראייה שלי והראש שלי.

תורת-הבודהה אינה נושא לעיון. השאלה האמתית היא, ״מה אני עושה עם הגוף שלי?״ הגוף האנושי בנוי בצורה מאד מעשית. אך באיזה אופן אנחנו משתמשים בגוף המעשי הזה? בדרך-כלל, אנחנו משתמשים בו כעבד לאשליות שלנו. תורת-הבודהה פירושה להשתמש בגוף באופן שאינו הופך אותו לעבד לאשליות שלנו. ופירוש הדבר הוא לסדר את הגוף והתודעה שלנו.

תורת-הבודהה אינה רעיון. תורת-הבודהה היא אודות הבעיה, ״איך אני מתמודד עם עצמי?״

26. לך שרוצה לשמוע משהו מעורר השראה בקשר לבודהיזם

הם אומרים: ״כשאני שומע את סאווקי מדבר אמונתי מצטננת.״ עכשיו אני עומד להקפיא את אמונתם: אמונה שכזו אינה אלא אמונה-תפלה.
הם אומרים: ״ההרצאות של סאווקי אינן מעוררות בי שום אמונה.״ הן אינן מעוררות אמונה-תפלה, זה הכל.

אין דבר מצחיק יותר מאישה זקנה שמחפשת ״השראה״. הכל עבורם הוא ״מעורר השראה״ גם אם זה לא שווה יותר מחרא של יונה. בכל מקרה רעיון ההשראה הזה הוא מוטעה. האין זו אך ורק השראה אישית שהם מדברים עליה? הם מוצאים מקלט בבודהה רק כיון שהם מקווים שיצא להם מזה משהו.

לא משנה איזו סוטרה תקרא, הנושא הוא תמיד הקדשה של הגוף והחיים שלך לדרך. מדוע כל העולם מאמין שפירוש הדת הוא להתפלל לבודהה לבריאות טובה או שגשוג עסקי?

לא משנה כמה טוב הם עושים, כל מה שבני-אדם עושים הוא רע. אם אתה נותן, כל היום אתה חושב ״נתתי!״ אם אתה מתרגל את הדת שלך אתה חושב ״תרגלתי, תרגלתי!״ אם אתה עושה מעשה טוב אתה אף-פעם לא שוכח, ״עשיתי טוב, עשיתי טוב!״ האם זה אומר שעלינו לעשות רע במקום? לא, גם כשאנחנו עושים טוב זה רע. כשאנחנו עושים משהו רע זה אפילו יותר גרוע.

אם אתה עושה טוב אתה לפתע מתחיל להתעצבן על כל הרע שאתה רואה באחרים. כשאתה עושה משהו רע, אתה שומר על שקט, שכן לפתע התחת שלך מגרד. אנשים לא עוסקים בחישובים רק כשמדובר בכסף. בכל דבר שהם עושים הם מנסים להעלות ולהוריד את המחיר. וזאת כיון שלא השילו גוף ותודעה. רק משהושלו גוף ותודעה שוב אין לעסק הזה ערך. להשיל גוף ותודעה פירושו, ללא-אמדן, ללא-גבול.

״עשה טוב, הנח לרע.״ ללא ספק מדובר בזה, אבל האם כל-כך ברור מה טוב ומה רע? טוב ורע הולכים יד-ביד.

זאזן הוא מעבר לטוב ורע. אין מדובר בתורת-מוסר. זאזן מתרחש כשקפיטליזם וקומוניזם נגמרים.

27. לך שמתחיל לתהות בתום על העצמי האמתי שלך

אינך יכול לאחוז בעצמך. ברגע בו אתה מוותר על העצמי שלך, אתה מגשים את העצמי שהוא אחד עם היקום.

העצמי שלא המצאתי הוא בדיוק מי שאני באמת.

שני המשפטים, ״כל הדברים הם צורת האמת״ (סוטרת הלוטוס) ו ״כל הקיום הוא טבע הבודהה״ (סוטרת הנירוונה) מתייחסים למה שמחוץ לאישי.

כל היקום מקרין את אור העצמי.
לכן אני ממלא את כל היקום. אני לא הטמבל הזה שמשחק בעודף שלו.

הגוף הזה הוא כל היקום – אם אין לך אמונה כזו בעצמך, יש לך נקודת חולשה שאין ביכולתך להסתיר. ברגע שיתעוררו בך קנאה או דכדוך היא תתגלה.

פשוט שכח את כל שלמדת מאז שנולדת.

כאשר טיפת מים נוגעת בים או גרגר אבק נוחת על האדמה, בו ברגע הטיפה היא הים וגרגר האבק הוא האדמה.

כל הדברים שוכנים בי. לכן בפעולותיי, עלי לשים לב למה שאחרים מצפים.

כיון שאנו אסירי-תודה לחברה, בבואנו להשתמש במשהו אנו חושבים על אלו שיזדקקו לו אחרינו.

28. לך שחושב שבודהיזם הוא הרעיון הגדול ביותר בתולדות האנושות

רעיונות מתבססים על האופן שבו יהיו פני הדברים כשהכול ינוח על מקומו. תורת-הבודהה נוגעת למה שטרם נח על מקומו. דברים הם עדיין בתהליך.

דת אינה רעיון – היא תרגול.

תרגול דתי יכול להיקרא ״יישום״. פירוש הדבר שמדובר בעניין יישומי. אין מדובר בתרופה שמבטיחה מזור.

עבורנו תרגול אמתי הוא מה שניסוי הוא למדען. כשם שמדע הוא חסר משמעות ללא ניסויים כך בודהיזם הוא חסר משמעות ללא תרגול.

אל נא תלך לאיבוד במחשבות על תורת-הבודהה.

היה זהיר לבל תנהג בתורת-הבודהה כאילו הייתה מוצר משומר שאין לו קשר למציאות.

ההסברים והמעשיות שלך טיפשיים כמו כל דבר אחר שאתה אומר. ההבעה על פנייך כבר סיפרה מהם פני הדברים באמת.

אתה יכול לבטא את המציאות באופן חופשי לחלוטין באמצעות מילים. אבל המילים האלו אינן המציאות. לו המציאות הייתה במילים היינו נכווים בלשוננו בכל פעם שהיינו אומרים ״אש״. ובכל פעם שהיינו מדברים על יין, היינו משתכרים. במציאות הדברים אינם כה פשוטים.

מה שאינו אמיתי הוא חסר תועלת, לא משנה איזה שם אנחנו מדביקים לו. ולא משנה כיצד אנחנו משתמשים בתיאוריות אנחנו לא מתקדמים באמצעותן. מילים הן מילים ותו לא.

29. לך שמרוצה כאשר מישהו מחמיא לעומק האמונה שלך

רבים מבלבלים אמונה אם איזשהו סוג של שכרון-חושים. ישנו סוג של שכרון-חושים שדומה ליראת-כבוד, שאינו אלא אשליה. המשמעות של אמונה, לעומת זאת, היא הפוכה בדיוק – פיכחון מוחלט מכל סוג של שכרון-חושים.

רוב האנשים המדברים על תודעת-המאמין, אינם חושבים על דבר מעבר ללקק לבודהה. ״עשה כרצונך באחרים אבל לפחות תן לי כרטיס במחלקה ראשונה לגן-עדן!״ לתפילות מסוג זה אין דבר וחצי דבר עם תודעת-המאמין. אמונה פירושה צלילות וטוהר. תודעה פירושה, התודעה האחת שחובקת את שלושת העולמות. לכן להיות בעל אמונה פירושו לטהר ולצלל את התודעה של שלושת העולמות. תודעת-המאמין פירושה באמת ובתמים להיות בעל תודעה-צלולה באשר לתודעה שלך.

אמונה פירושה להיות צלול וטהור. פירושה לחיות חופשי מדאגה. אבל אנשים מתבלבלים גם בקשר לזה, וחושבים שאמונה פירושה להתפעם, אז הם מנסים בכל יכולתם להתפעם. עד שהם מגלים שלא כל-כך פשוט להתפעם. אז הם פשוט מתנהגים כאילו הם נפעמים.

כולם רוצים להגיע לגן-עדן. אבל האם ראית אותו? אם אתה חושב שכן, ודאי טעית.

כשקבוצה דתית חדשה מתחילה לסחוף אחריה קהל חסידים גדול, פתאום כולם מתחילים לחשוב שיש בזה משהו. לו היה מדובר רק במספרים, האם למועדון האנשים הרגילים לא היה את מספר החברים הגדול ביותר? לא, בעצם יש הרבה יותר חיידקים.

האם לא נזרקת עלינו בני-האדם ערימה של רעיונות מטורפים – רעיונות בשם ״אמונה״ או ״סטורי״ וכו׳?

30. לך שאומר שהשובוגנזו קשה להבנה

כיון שאתה מנסה לבין את תורת-הבודהה מנקודת מבט אנושית אתה מתקדם 180 מעלות בכיוון ההפוך.

רבי דוגן לא דורש מאיתנו דבר שאינו ביכולת אנוש. מדובר פשוט בלהיות טבעי, ללא מחשבות ריקות ומוזרויות. ככלל הבודהיזם אינו דורש מאיתנו שום דבר מיוחד, רק להיות טבעיים.
ייתכן שמשפטים מסוימים מסוטרות יראו לנו מיוחדים, לדוגמה, ״השיער הלבן שבין גבותיו מאיר את שלושת-אלפים העולמות.״ אבל זהו רק סמל ספרותי לסמדהי שהוא מלך-מלכי הסמדהי.

כל החיים של רבי דוגן היו חקירה חודרת ובלתי מתפשרת של עצמו.

אין בודהה מחוץ לתרגול ואין תורה מלבד ״באין-מחשבה״ [ניתן אולי גם לתרגם ״מעבר למחשבה״. המת'] – אלו הם העקרונות היסודיים של רבי דוגן.

אחד הדברים המרתקים בדוגן זנז׳י הוא האופן בו הוא ראה את תורת-הבודהה כעצמי, במקום פשוט לספר מעשיות לאנשים רגילים. הוא מדבר, לדוגמה, על הרכב של הבודהה האחד: אמיטהבה, שקיאמוני ואנחנו כבודהה אחד. ועבורו, תרגול זאזן הוא הפצת תורת-הבודהה – לא בניה של מקדשים או פגודות. הזאזן של דוגן זנז׳י הוא זאזן שקוף לחלוטין. אין בו תועלת לאנשים רגילים. ״אל תתרגל את תורת-הבודהה למענך. אל תתרגל כדי לקנות לך שם. אל תתרגל לשם עשיית רווח. אל תתרגל כדי לחוות חוויות-רוחניות. תרגל את תורת-הבודהה אך ורק לשם תורת-הבודהה.״[דוגן זנז׳י: גאוקודויוג׳ינשו – נקודות לשים לב אליהן בתרגול הדרך] זוהי תורת-הבודהה שלו.

דוגן זנז׳י ״חזר בידיים ריקות״ [אייהי קורוקו – הרשומות של דוגן]. כשהוא חזר מסין הוא לא השוויץ בסטורי שלו כמו שאחרים משוויצים בקעקועים שלהם. הסיפור שלו על חזרתו בידיים ריקות משחרר לחלוטין את אחיזתנו ברעיונות מקובעים של השגת סטורי באמצעות זאזן.

נוצרי אחד שאל אותי פעם, ״הכומר שלי אמר שלא הייתה דת שהפיצה שקרים כה רבים כמו הבודהיזם. האם זה באמת נכון?״ עניתי לו, ״ידידי, קלעת בול למטרה!״ סוטרת הלוטוס כמו גם סוטרת העטרה והשובוגנזו אינם אלא שקרים – כשאין מתרגלים אותם. ללא זאזן בודהיזם הוא שקר מוחלט.

31. לך שאומר שבודהיזם לא נוגע לך

בכלא האסירים מתנפחים מול הסוהרים ואומרים להם, ״תסתכלו טוב טוב על עצמכם. בלעדינו לא היה לכם מה לאכול!״
כך בדיוק הדבר איתנו, האנשים הרגילים. כיון שאנחנו קיימים הבודהות קיימים. בלעדינו, האנשים הרגילים, הבודהות היו מזמן מחוסרי-עבודה.
במובן מסוים אנשים רגילים ובודהות אינם ישויות נפרדות, אלא נמצאים בקשר-גומלין.

בודהיסטווה הוא אדם שמעורר ישויות סובלות. הוא אדם רגיל, שרואה את היעד ״בודהה״ בברור ובהחלטיות .

כשאתה מדבר על בודהה, אתה חושב על משהו רחוק שאינו נוגע לך. וזו הסיבה שאתה מסתובב במקום.

לאנשים רגילים ולבודהות אותה צורה. להתעוררות ואשליה אותה צורה.

כשאנחנו מתרגלים את תורת-הבודהה אנחנו בודהה. או מוטב לומר, שכיון שאנחנו כבר בודהה אנחנו יכולים לתרגל את תורת-הבודהה.

אתה מאמין שבודהיזם הוא קצת שונה מכל דבר אחר. אבל אלו לא פני הדברים כלל-וכלל: בודהיזם הוא כל הדברים כולם. ״כל הדברים כולם הם ילדיי.״ כך תורת-הבודהה רואה את העולם.

כשמבוגרים הם רק מבוגרים, ילדים לא מתבגרים. כשילדים בוכים אתה מוכרח לבכות אתם. מבוגרים צריכים להיות ילדים, ילדים צריכים להיות מבוגרים. בודהות ואנשים רגילים, תורת-הבודהה והחברה, סטורי ואשליה, התעלות ונפילה, תבונה וחמלה – בין כל אלה צריך להיות שיג-ושיח חי.

32. לך שאומר שהגוף שלך בדיוק כפי שהוא, הוא כבר בודהה

אישיקאווה גואמון1 אמר, ״אפילו כשאיעלם וכשכל החול יישטף אל הים, לא יעלמו מן העולם זרעי הגניבה.״ כך הוא מהלל ומקלס את ״טבע-הגנב״ שחודר שמיים וארץ. ובכל זאת אם לא ננהג כגואמון לא נהיה לגנבים.
נאמר גם שלכל הדברים יש טבע-הבודהה, ושהוא חודר את השמים והארץ במלואם. אבל כל זמן שאנחנו לא נוהגים כבודהה אנחנו לא הופכים לבודהה.

כשאתה, שאינו נפרד מבודהה, מיישם את פעולות הבודהה – אזי אתה בודהה. אם אתה פועל כמו טיפש אז אתה טיפש.

רק בגישה שלך לחיים הבודהה מופיע.

אדם שמיישם את פעולות הבודהה נקרא בודהה.

בודהה שהמציאו בני-אדם אינו בודהה.

כשאנחנו אומרים שהבודהה הוא חסר גבולות, הכוונה היא שהוא אינו מוגבל בצורה. אין זו אמת-מידה לגודלו.

בודהה הוא חד-מחשבה, עליז וחופשי מהיקשרות. ובכל זאת אנשים רבים בימינו חושבים שבודהה קודר וחסר-מזל.

33.לך שיוצא מדעתך בניסיון להשיג תודעה-שלווה

תורת הבודהה אין לה אמדן ואין לה גבול. איך ניתן להתאים אותה לקטגוריות שלך.

לא משנה מה אתה מנסה להשיג, הוא מוגבל.

בכל מקרה רק דברים לאנשים רגילים ניתנים להשגה. להשיג כסף, להיאחז בבריאות, להיקשר למעמד ותואר, להשיג סטורי – כל דבר שתשיג פשוט יהפוך לרכוש של אדם רגיל. להניח לרכוש של אנשים רגילים – זו המשמעות של להיות בודהה.

אם תודעה-שלווה פירושה הסיפוק האישי שלך, הרי שאין לזה דבר וחצי דבר עם תורת-הבודהה.

תורת-הבודהה מורה לנו היעדר גבולות. זה שאין לו אמדן צריך להתקבל ללא תלונות.

אתה חסר שלוות-תודעה כיון שאתה רודף אחרי שלוות-תודעה מושלמת. זה עקום. היה קשוב לתודעה שלך בכל רגע-ורגע, לא משנה כמה לא שלווה היא נדמית לך. תודעה-שלווה גדולה מוגשמת רק בתרגול בתוך התודעה הלא שלווה הזו. היא צומחת מתוך יחסי-הגומלין שבין התודעה השלווה ללא-שלווה.

תודעה-שלווה שנמצאת תמיד במנוחה אינה אלה דבר מן המוכן. תודעה-שלווה אמתית מתקיימת אך-ורק בתוך תודעה לא שלווה.

כשאי-הנחת מתקבלת לבסוף כאי-נחת, אזי התודעה-השלווה שולטת. זו התודעה של אדם שהיה חירש לביקורת, כשהוא סוף-סוף מקשיב לאחרים מדברים על טעויותיו. זו התודעה של אדם, המתחנן עירום על חייו, כשהוא לפתע מת בשלווה. זו התודעה של אדם, שאיבד פתאום את הקבצן שמושך בשרוולו ועוקב אחריו לכל-מקום. זו התודעה אחרי השיטפון בו נשטף האיפור של האדיקות-הדתית.

איך ייתכן בכלל לאדם שתהיה לו תודעה-שלווה? השאלה האמתית היא מה אתה עושה בחיי האדם שלך? מה שאתה עושה עם שק הבשר המצחין הזה – זה הנושא.

34. לך שמכוון אל דרך החיים המוחלטת

זה חייב להיות בדיוק כפי שזה, ובכל זאת זה יכול להיות בכל אופן שהוא. דבר לא צריך להיעשות באופן מסוים, ובכל-זאת הוא צריך להיעשות באופן הנעלה והטוב ביותר.

סן-נו-ריקיו שכר פעם נגר לדפוק מסמר לעמוד. לאחר שבחן את העמוד בקפידה בחר את הנקודה המדויקת. הנגר סימן את הנקודה ויצא להפסקה. כשלבסוף הגיעה העת לדפוק את המסמר לא מצא את הסימן. סן-נו-ריקיו בחן מחדש את העמוד ולבסוף קרא, ״הנה! הנה נקודה טובה.״ כשבחנו את העמוד מקרוב התברר שהיה זה בדיוק אותו מקום אותו סימן הנגר קודם לכן.
במרכז היעדר-הצורה ישנו כיוון מוחלט. כשם שיש הבעת-פנים מוחלטת בין כל הבעות-הפנים של אדם.

מה שנקרא, ״להיות בעל כוחות על-טבעיים״ אינו אלא להיות בעל הבעת-פנים שאינה מטושטשת.

אנחנו חושבים שאנחנו מולכים-שולל על-ידי התחושות השגויות שלנו ושאין מה לעשות בנידון. אנחנו חושבים שיש איזה מן משחק משיכה-דחיפה בין תורת-הבודהה לתחושות המטופשות שלנו. אבל זה עקום.
תורת-הבודהה אומרת שאנחנו כלל לא שונים מבודהה. כל הדברים מוכיחים את האמת. מה שאתה לומד בתורת-הבודהה הם יסודות התרגול.

תרגול פירושו לשאול בכל ישותך, ״מה אני יכול לעשות עכשיו למען דרך הבודהה?״

אפילו במקרה של הנחת כוס תה, יש הבדל גדול בין פשוט לתת לה ליפול לבין להוריד אותה בזהירות בידך.

הבסיס לכל פעולה הוא להשלים אותה במלואה. אם התודעה שלך פזורה אפילו לרגע, אתה לא שונה מגופה.

הכל הוא בעניין מציאת המתח הנכון לשרירים ולגידים שלך. בעניין הפיכה לאדם ללא פערים, בעניין מציאת המתח והמיקום הנכונים לשרירים וגידים.

אז על מה תורת-הבודהה? על להפוך כל תחום וחלק בחיים שלך לכזה הנמשך על-ידי הבודהה.

זה לא מספיק לקלוע בול למטרה פעם אחת. הניקוד המושלם של שנה שעברה הוא חסר תועלת. אתה צריך לקלוע בול למטרה עכשיו.

לְךָ (חלק 3 מ 3) was last modified: ספטמבר 26th, 2017 by קודו סאוואקי

2 תגובות בנושא “לְךָ (חלק 3 מ 3)

  1. סבסטיאן
    קראתי את To you who are still dissatisfied with your zazen
    באתר אנאטיג'י.
    האם תרגמת את החלק הזה, הפעם באמת אינני מוצא אותו כאן באתר.

    1. שלום יוסי.
      הקטע שאתה כותב אודותיו הוא של קושו אוצ'יאמה ולא של קודו סאוואקי. על כן הוא לא תורגם במסגרת זו.

      בברכה

להגיב על סבסטיאן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *