לְךָ (חלק 1 מ 3)

(חלקים מלְךָ מאת הרושי סאוואקי קודו)

תורגם מיפנית לאנגלית על ידי ג'ס הסש ומוהו – ניתן למצוא את התרגום הזה כאן.
גרסה להדפסה (של כל שלושת החלקים בפורמט PDF)

כמה מילות הקדמה:

סאוואקי קודו רוצה לפנות ישירות אליך הקורא. התרגום מיפנית ואנגלית לעברית מציב כמובן קשיים בפני המתרגם. ללא ניקוד "לך" יכול להיקרא גם כ "לְךָ" וגם כ"לַךְ". אבל לרוב זה לא כל-כך פשוט. דוגמה בעייתית במיוחד הציבה בפני הכותרת של הקטע השלישי. באנגלית הכותרת נקראת כך – “To you who are totally exhausted from fighting with your spouse” – בעברית המילה “spouse” צריכה להיות מתורגמת כ"אשתך", “בעלך" או כווריאציה על "בן/בת זוג". כך או כך כל בחירה היא רעה שכן היא פוגעת בכלליות המשפט אפילו יותר מהמוסכמה העברית לכתוב בלשון זכר כשמתכוונים לשני המינים. בתרגומים אחרים בחרתי, במידת האפשר, להשתמש בלשון זכר רבים, שהיא יותר ניטרלית אבל בתרגום של "לך" – הדבר אינו אפשרי, שכן ברור לחלוטין שסאוואקי קודו מעוניין לפנות ישירות אל הקורא. בלית ברירה בחרתי לתרגם כאילו הפנייה היא אל זכר יחיד. על-אף זאת אני מקווה שהקוראות של התרגום הזה יבחרו לראות מעבר למגבלות השפה והתרגום אל לב העניין. לב העניין אינו מוגבל על יד הבדלי מין או שפה.
חשוב לזכור שסאוואקי קודו שנולד ב 1880 ומת ב 1965 נשא דברים בעיקר עבור השומע היפני בן זמנו. לכן הקורא העברי צריך לפעמים להסתכל מעבר לדוגמה הספציפית שמביא סאוואקי קודו. לדוגמה בקטע הראשון הוא אומר כך: “זה מוזר אם כן שאנשים מסתכלים על ראש הממשלה כאילו היה חשוב באופן מיוחד.” לנו כישראלים במאה ה-21 אולי המשפט הזה נראה מובן מאליו אבל ביפן המעמדית הדבר לא כל-כך ברור. דוגמה נוספת היא ניתן למצוא אולי במשפט הבא, “זה מוזר שאף לא אדם אחד בוחן את חייו ברצינות. במשך עידנים אנחנו סוחבים משהו לא מבושל. ואנחנו מנחמים עצמנו בעובדה שכך זה גם אצל אחרים. לזה אני קורא טיפשות קבוצתית – לחשוב שעלינו להיות בדיוק כמו אחרים.” – בישראל היום זה כמעט מובן מאליו להיות אינדיבידואל – כמובן שבמקרה שלנו זה נלקח לקיצוניות השנייה, כולם רוצים להיות מיוחדים, ואנו מוצאים שגם במקרה של ישראל סאוואקי לא רחוק מן האמת – אנחנו רוצים להיות מיוחדים בדיוק כמו כולם. וגם זו טיפשות קבוצתית, שהרי להיות אתה פירושו להיות ממש ההפך ממיוחד, פירושו להיות פשוט לגמרי.

1.לך שלא יכול להפסיק לדאוג באשר לאופן בו אחרים רואים אותך

אתה לא יכול להחליף אפילו פלוץ אחד עם האדם שלצדך. על כל אחד ואחד מאיתנו לחיות את חייו. אל תבזבז את זמנך במחשבה על מי יותר מוכשר.

היי! על מה אתה מסתכל? אתה לא רואה שמדובר בך?

חור התחת לא צריך להתבייש בהיותו חור-תחת. הרגליים לא צריכות לפתוח בשביתה כיון שהן רק רגליים. הראש הוא לא החשוב מכולם, והטבור לא צריך לדמיין שהוא אבי כל הדברים.
זה מוזר אם כן שאנשים מסתכלים על ראש הממשלה כאילו היה חשוב באופן מיוחד. האף אינו יכול להחליף את העיניים והפה אינו יכול להחליף את האוזניים.
לכל דבר יש את הזהות שלו שאין למעלה ממנה ביקום כולו.

כמה ילדים תפסו עכבר והוא עכשיו מתפתל מכאבים במלכודת. הם נהנים לצפות בו כשהוא מגרד את אפו עד זוב דם נושך את זנבו… בסוף הם ישליכו אותו אל החתול למאכל.
לו הייתי אני במקומו של העכבר הייתי אומר לעצמי, “בני-אדם ארורים, לא אתך לכם לשחק בי!” ופשוט יושב זאזן.

2.לך שחושב שיש משהו בלהיות "אִין"

אתה תמיד נתלה באחרים. אם מישהו אוכל צ'יפס אתה רוצה צ'יפס גם כן. אם מישהו מוצץ סוכריה אתה רוצה סוכריה גם כן. אם מישהו שורק במשרוקית אתה צועק, “אימא, תקני לי גם משרוקית!”. לא מדובר רק בילדים.

האדם מציג פנים חכמות ומדבר על להיות שליט בעולם. ובאותו זמן הוא לא יודע אפילו איך להתחיל בגופו שלו. הוא צופה בספורט בטלוויזיה ומתרץ לעצמו שכך עושים כולם.

אנחנו חיים בטיפשות קבוצתית ומבלבלים את השיגעון הזה עם חוייה אמתית. אתה מוכרח להפוך שקוף לעצמך ולהתעורר מהשיגעון הזה. המשמעות של זאזן היא להיפרד מהקבוצה ולהתחיל ללכת על שתי רגליך.

אחד אחד, בני אדם הם עדיין נסבלים, אך כשהם מתחילים ליצור קבוצות, הם הופכים לטיפשים. הם נופלים לטיפשות קבוצתית. הם כל-כך נחושים להפוך לטיפשים שהם מקימים מועדונים ומשלמים דמי חבר. זאזן פירושו להיפרד מטיפשות קבוצתית.

3.לך שמותש לחלוטין ממריבות עם בת-הזוג שלך

השאלה אינה מי צודק ומי טועה. אתם פשוט רואים את הדברים מנקודות מבט שונות.

חדל לנסות להיות משהו מיוחד – פשוט היה מה שאתה. חדל אש. פשוט שב.

הכל מתחיל כשאנחנו אומרים "אני". כל מה שבא אחר-כך הוא אשליה.

כולם מדמיינים שה"אני" שלהם אינו משתנה, מעין מרכז קבוע שהכול סובב סביבו. פעם היה אדם שאמר, “כולם מתים חוץ ממני!”, הוא מת זה זמן רב.

כולם מדברים על חתונה מאהבה, אבל האם לא מדובר בחתונה למין? בסופו של דבר האם לא מדובר בפין ופות? למה אנשים לא אומרים התאהבתי בפות?

תסתכל פעם על פניו של כלב שרק קיים יחסי מין. הוא רק מביט בחלל בעיניים ריקות. זה בדיוק אותו הדבר עם אנשים – בהתחלה הם מלהיבים את עצמם עד כדי טירוף, ובסוף אין שום דבר.

גבר שלא מבין דבר מתחתן עם אישה שאינה מבינה דבר, וכולם אומרים, “מזל-טוב!", את זה אני לא מסוגל להבין.

משפחה היא מקום בו הורים וילדים, בעל ואישה, עולים זה לזה על העצבים בו זמנית.

כאשר ילד מתריס ההורים מקללים, “אתה אינך מבין דבר!", אבל מה על ההורים? האין זה נכון לומר שגם הן אינם מבינים דבר? כולם אבודים בבורות.

כולם מדברים על חינוך, אבל מה מחנכים אותנו להיות? אזרחים רגילים, זה הכל.

לצפות בבני-האדם האלה מהלכים חופשי זה אפילו מצחיק יותר מלצפות בקופים בגן החיות.

4.לך שזה עתה התחלת לתהות לגבי חייך

כמה חבל להיוולד אדם ולבזבז את כל חייך בדאגות. עלייך להגיע לנקודה בה אתה יכול להיות שמח על היוולדך אדם.

ממשות: לאחוז בזה צריכה להיות מטרתנו. אל תאחז בהבחנות.

זה מוזר שאף לא אדם אחד בוחן את חייו ברצינות. במשך עידנים אנחנו סוחבים משהו לא מבושל. ואנחנו מנחמים עצמנו בעובדה שכך זה גם אצל אחרים. לזה אני קורא טיפשות קבוצתית – לחשוב שעלינו להיות בדיוק כמו אחרים.
הפירוש של סטורי הוא לעצב את חייך בעצמך. זאת אומרת להתעורר מהטיפשות הקבוצתית.

יש אזור במנצ'וריה בו העגלות נמשכות על ידי כלבים ענקיים. הנהג תולה חתיכת בשר לפני אפו של הכלב והכלב רץ כמו מטורף בניסיון להשיג אותה. כמובן שהוא לא יכול. הכלב מקבל את הבשר רק לאחר שהגיע אל היעד. ואז בנשיכה אחת הוא בולע את הבשר.
זה בדיוק אותו דבר עם אנשים והמשכורת שלהם. כל החודש הם רודפים אחרי המשכורת התלויה להם מאפם. כאשר המשכורת משולמת הם בולעים אותה ומיד יוצאים לרוץ אחר המשכורת הבאה.

5.לך שחייך סובבים סביב כסף, כסף ועוד כסף

מידתו של אדם – נותנים לו כסף ומיד הוא מתחיל לזוז.

אתה באמת חושב שיש משהו מיוחד בחיי מותרות? אני לא מבין מדוע העולם כולו מקנא בעשירים.

יש שחושבים שהם חשובים כי ש להם כסף. יש שחושבים שהם חשובים כי יש להם "סטורי". אבל לא משנה כמה תנפח את שק הבשר שלך, לא תהפוך את עצמך לדבר פרט לשד.
זה שאינו שייך לך ממלא את כל היקום. המקום שבו מחשבות אישיות מסתיימות הוא המקום בו תורת הבודהה [“בודהה-דהרמה”] מתחילה.

בעולם מדובר תמיד ברווח או הפסד, עודף או חסר. לעומת זאת בזאזן אין מדובר בכלום. הוא אינו טוב לדבר. לכן זהו הדבר הגדול והמכיל-כל ביותר שיש.
דוגן אומר:
הפרחים שמעטרים את שמי לבבי,
הם מנחה לבודהות של שלושת העולמות[עבר,הווה ועתיד]

6.לך שחושב שראש הממשלה הוא ממש אדם מיוחד

זה אשר מחפש אחר תכליתו האמתית לא ירצה לעשות קריירה. אדם שרוצה להיעשות ראש ממשלה אינו יודע לאן הוא הולך בחייו.

הבחירה שלהם כל-כך חשובה להם שראשי ממשלה וחברי כנסת יוצאים למסע לגיוס קולות. מטומטמים! אפילו ביקשו ממני להיות ראש-ממשלה הייתי מסרב: “כמה טיפש אתם חושבים שאני?”

אחד מפסיד בבחירות אז הוא בוכה. פעם אחר-כך הוא מנצח אז הוא מחייך למצלמה. מה מבדיל פוליטיקאים מילדים קטנים? הלא זה בדיוק אותו הדבר עם ילד בוכה – מציעים לו סוכריה וכבר חיוך מפציע על פניו הבוכיות.
קצת יותר בגרות בבקשה.

כל מי שמסתמך על קורות-החיים שלו הוא כישלון.

פעם היה בבית החולים סוגאמו מגלומן אחד שקרא לעצמו "השוגון אשיווארה". הוא תלה סביב צווארו מדליה מקרטון והרעיף מילים מכובדות על מי שפגש כדי שייקחו אותן עימם בדרכם. כעת משנסתיימה המלחמה [מלחמת העולם השנייה] אנחנו יכולים לראות בבירור שמה שעשה הצבא לא היה שונה כל-כך. ועכשיו הם רוצים לשוב ולהעניק מדליות.

אחרי הניצחון במלחמת רוסיה-יפן חשבנו שזכינו בקולוניות. אבל מאי נפקא מינה? אחרי שהפסדנו במלחמת העולם-השנייה גילינו שכל שזכינו בו הוא שנאתם של הרוסים.

כולם מדברים על נאמנות למולדת. השאלה הפשוטה היא לאן תוביל אותנו הנאמנות הזו. גם אני הייתי משוכנע לחלוטין כשיצאתי להלחם ברוסים, אך לאחר התבוסה שלנו, הבנתי שלא היינו צריכים לעשות את אשר עשינו. בכל מקרה מוטב לא לצאת למלחמה כלל.

7.לך שהיה רוצה להותיר את יריביך מתפלשים באבק

פעמים רבות אנחנו תוהים מי כאן באמת טוב יותר? אבל האם לא כולנו עשויים מאותו גוש עפר?

על כולם לשבת מעוגנים היטב למקום בו אין טוב יותר וטוב פחות.

כל חייך אתה יוצא מדעתך כיון שאתה חושב שיש "אותך" ושיש "אחרים". אתה לובש תחפושת בכדי לבלוט בקהל, אבל במציאות אין לא "אותך" ולא "אחרים".
כשתמות תבין.

במערב יש אמרה: “אדם לאדם זאב". הצעד הראשון בכל דת צריך להיות שזאבים יפסיקו לנשוך זה את זה. בתורת-הבודהה [“בודהה דהרמה”] לא מדובר בניצחון או הפסד, אהבה או שנאה.

יש כאלו שרוצים להשוויץ ב"סטורי" שלהם. אבל ברור לחלוטין שמשהו שאפשר להשוויץ בו אין לא שום קשר לסטורי.

8.לך שבוכה כי מישהו עבד עלייך

באיזושהי נקודה אתה חייב לסטור לעצמך בפנים ולשאול את עצמך: האם הרווח האישי שלך באמת שווה את כל האושר והצער העצומים האלה?

במוקדם או במאוחר כולם מפסיקים לחשוב על דבר מלבד עצמם. אתה אומר, “זה היה טוב!" אבל מה היה טוב? זה היה טוב לך בלבד. זה הכל.

המשמעות של בודהיזם היא לא אני, אין מה להשיג. עלייך להיות אחד עם היקום ועם כל  בעלי החיים.

כל הישויות טועות – אנחנו מחשיבים אושר את זה שמוביל לצער, ואנחנו בוכים על סבל שאינו סבל כלל. כולנו מכירים את הילד שדמעותיו הופכות פתאום לצחוק כשאנחנו נותנים לו עוגייה. מה שאנחנו בעלי החיים קוראים לו אושר אינו הרבה יותר מזה.

9.לך שרוצה לדחוף למנהל שלך מכתב התפטרות

כאדם, כל שתעשה, מוטב שתעשה זאת באופן שלא ניתן לחזור עליו פעם נוספת. מוטב להשאיר לרובוטים את מה שניתן לחזור עליו.

החיים אינם נוסעים על מסילה.

האין אנו חיים מרגע לרגע? כיצד ייתכן לקחת את החיים, לנתח אותם, להקנות להם שיטה ולתייק אותם איפה-שהו?

כמה שלא תשיג בחייך, לא תוכל להציג דבר מהשיגך ביום הדין. אתה תמות עירום.

בסוף לא תוכל לעשות דבר אלא לשחרר.

האין זה ברור שהאושר הגדול ביותר הוא לעשות את שחובה עלייך לעשות?

אינך יכול לסמוך על דבר. הערך של דברים משתנה. תובנה זו היא שגרמה לשאקיאמוני לוותר על תואר המלכות, לעזוב את אשתו ובנו ולהפוך לנזיר.

10.לך שרוצה להתחיל עם זאזן

פעם היו חמש-מאות קופים בשרות חמש-מאות קדושים בודהיסטים. יום אחד החליטו הקופים לחקות כל מה שהקדושים עושים, אז הם עשו זאזן כשהם מחקים את הקדושים בעיניהם, באפם, בפיהם ובכל גופם. אומרים שבאופן הזה אלף קדושים תרגלו זאזן והשיגו סטורי.
על-כן זוהי משאלתי לשמר את הזרע של הזאזן גם אם באמצעות חיקוי בלבד.

כאשר אתה מתרגל זן, זה צריך להיות כאן ועכשיו, זה צריך להיות מדובר בך. אל תתן לזן להפוך לשמועה שאינה נוגעת אליך.

זאזן הוא הבודהה שאנו יוצרים מבשרנו הנא.

זאזן פירושו לתרגל את שלא ניתן לחשוב עליו.

זאזן הוא מתג-הדהרמה שמדליק את כל היקום.

פשוט לעשות דבר מה [שיקאן] פירושו לעשות זאת עכשיו במקום. פירושו לא לבזבז את מעט הזמן שיש לך בחייך.

כאשר שואלים אותי מה התועלת בזאזן. אני אומר שזאזן אין בו תועלת לדבר. יש כאלה שאומרים שבמקרה כזה הם מעדיפים להפסיק לעשות זאזן. אבל מה התועלת במירוץ לסיפוק התשוקות שלך? מה התועלת בהימורים? מה התועלת בריקודים? מה התועלת בלהתעצבן מניצחון או הפסד בכדורגל? לא -כלום! זו הסיבה בשלה לא-כלום הגיוני בדיוק כמו לשבת זאזן בדממה. בעולם "ללא-תועלת" פירושו שאין באפשרותך לעשות מזה כסף.

פעמים רבות אנשים שואלים כמה שנים יצטרכו לתרגל זאזן בטרם יראו תוצאות. לזאזן אין תוצאות. לא תשיג דבר מזאזן.

לְךָ (חלק 1 מ 3) was last modified: ינואר 13th, 2017 by קודו סאוואקי

13 תגובות בנושא “לְךָ (חלק 1 מ 3)

  1. הי,
    הראיתי לחבר (לא ממש בודהיסט ובלי רקע בזן – אם גם עם כמות מזערית של תרגול בקבוצה) חומר של קודו מהאתר (הגרמני?) וכל זה בהקשר של שיחה, על עבודה לשמה, ולייבוביץ' ובכלל בהקשר המתמיד של השיחות שלנו בעבודה…
    אממה, הבחור הופתע לגלות לפני כמה זמן גם את התפקיד שמילא הקונטקסט של הבודהיזם היפני בהצדקת המלחמה ביפן… לי היה מפתיע (ברמה האנקדוטית) לגלות שקודו היה בין המצדיקים ("הדיבר האוסר על הרג הוא המשליך את הפצצה"… וכו'.). אני תוהה האם ידוע לך משהו על התפתחות מחשבתו של קודו ברצף כרונולוגי. זה לא מפריע לי במיוחד, אבל סתם, בשביל לסגור מעגל עניין רופף…

  2. כשהייתי באנטאיז'י בפעם האחרונה דיברנו על זה קצת. לצערי לא מספיק בשביל שאוכל לענות באופן מוחלט על השאלה. בכל זאת רציתי להיות בטוח שזכרוני לא מטעה אותי ובצעתי חיפוש קצר באינטרנט לגבי ההתייחסויות של סאוואקי קודו לנושא. אני מביא לפנייך ולפני הקוראים האחרים סיכום קצר של מסקנותיי.
    ראשית מספר מילות הסתייגות – אני לא תלמיד ישיר של סאוואקי ולכן כל מה שאומר הוא פרשנות בלבד.

    במוסורת הבודהיסטית היפנית מוטמע באופן עמוק מאד המושג של "הארה מקורית" – "הונגאקו שיסו". התפיסה הזו מצביעה על כך שכיון שבבסיסם לכל הדברים יש טבע הבודהה שאינו ניתן לחלוקה או להריסה, הרי שאין באמת טוב או רע בשום תופעה או התנהגות. בעת המודרנית ביפן אנחנו מוצאים מספר חוקרים שהעמדה שלהם מוגדרת כ "בודהיזם ביקורתי" – התמה המרכזית של הטיעונים שלהם היא שעל-אף שדוגן זנז'י ניסה לצאת נגד התפיסה הזאת, המחשבה שלו התגבשה לאורך זמן וכן ניתן למצוא לה הדים גם בעבודתו, ושההדים האלה המשיכו וחילחלו אל הממסד הבודהיסטי ביפן ואל התפיסה הסוציאלית והצבאית של יפן.

    כשאנחנו בוחנים את ההתפתחות של המחשבה של סאוואקי קודו קשה שלא להבחין בהשפעות של התפיסה הזו על דעותיו.
    אם זאת נראה לי מרחיק לכת לומר שסאוואקי קודו תמך במלחמה או באלימות לשמם. הוא בהחלט חשב שחייל שהוא בודהיסט צריך להפוך את החיילות לתרגול האולטימטיבי שלו – קרי להתעלם מכל חשש לגופו וחייו, לזנוח את דעותיו האישיות ופשוט להלחם לפי רצון מפקדיו – מבלי לשאוב מכך הנאה כלשהי, ללא שנאה ומתוך אהבת האויב. כך הוא גם עשה במלחמת רוסיה-יפן, בה הוא גם נפצע קשה ונחשב למת.
    נראה גם שהוא האמין באמת ובתמים שהמטרות של יפן צודקות במלחמה זו.
    בזמן מלחמת העולם השנייה ניתן לראות כיצד המחשבה הזו באה לידי ביטוי במאמרים פומביים שלו – אם כי אני לא מצאתי אותו תומך באופן ישיר ביציאה למלחמה. אומר גם שלא מצאתי ציטוטים שלו המתנגדים לה באופן ישיר וברור. חשוב אולי לציין שכל שנגיש לי הוא תרגומים של דבריו לאנגלית ויש גם הרבה דברים שלא תורגמו.
    נראה כאילו אחרי מלחמת העולם השנייה הוא קצת משנה את הטון ויוצא באופן גלוי נגד המלחמה. (כמו ב קטע מספר 6 – כאן).
    החלק הקצר שהבאת מתוך דבריו (ואני חושב שהתרגום שהבאת לא מדויק) הוא מתוך מאמר שכתב בשנת 1942 למגזין בודהיסטי. המאמר הוא פרשנות על טקסט שנכתב ב-1774 על-ידי באנז'יו דותאן בשם: "על המשמעות של ציווי הזן".
    קריאה בקטע השלם מתוך המאמר של סאוואקי קודו שמתייחס לציווי "לא ליטול חיים" מעידה על כך שאין באופן ישיר נסיון להצדיק את המלחמה היפנית אלא יותר ניסיון לעודד את הלוחמים הבודהיסטים לתרגל את חיילותם באופן מושלם.
    אני חושב שקשה אם לא בלתי אפשרי להבין את עמדתו של סאוואקי קודו ללא תרגול. ובכל זאת אין במשפט הזה כדי להצדיק את מעשיו או אמירותיו.
    באותו מאמר הוא כותב כך:

    " להקריב את חייך, קל כנוצה; לחמול על חיי האחר כעל חייך. כאשר הגבול בין העצמי לבין האחר נעלם, הציווי, "לא ליטול חיים", מתגשם. כך אם אנחנו עושים כדברי סוטרת הלוטוס, "שלושת העולמות הם הקיום שלי עצמי, וכל הישויות החיות בהם הן בעצם ילדיי." התוצאה היא שכל הישויות, ידידי כמו גם אויבי הן בעצם ילדיי. הממונה עליי הוא הקיום שלי, הפקוד שלי הוא הקיום שלי, יפן היא הקיום שלי, כל העולם הוא הקיום שלי. ובעולם הזה שהוא הקיום שלי, החזרת הסדר על כנו הוא מה שאנו מכנים מלחמה צודקת. במקרה כזה [ואני (סבסטיאן) מוסיף, רק במקרה כזה] בין אם אנחנו הורגים ובין אם לאו הציווי "לא ליטול חיים", אינו מופר. זהו הציווי שאוחז בחרב וזהו הציווי שמטיל את הפצצה. זוהי הסיבה בשלה הציווי "לא ליטול חיים" צריך להלמד באופן מעמיק."

    אני חושב שהוקאן שמציב לנו סאוואקי קודו אינו שונה מזה שהציב לנו ננסן בהורגו את החתול. דוגן אמר על ננסן (בתרגום חופשי) – אני לא הייתי נוהג כמוהו אבל כשתורת-הבודהה מתגשמת אין חוקים קבועים.
    אני חושב גם שהפירוש הנכון לקואן של סאוואקי קודו הוא שהמקרה היחיד בו מותר להרוג הוא כשאתה לא הורג (קרי כשהאגו לא מעורב בפעולה). האם מישהו מאיתנו יכול לומר זאת על עצמו?
    לי באופן אישי קצת מפריע שסאוואקי קודו חשב ששדה הקרב הוא מקום ראוי לתרגול, לא כיוון שהוא אינו כזה, אלא שרובנו נכשלים בתרגול שלנו כשכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק לשבת.
    אני גם חושב שסאוואקי קודו טעה כשחיבר ולו ברמז בין מלחמתה של יפן למלחמה צודקת, אני חושב שהוא נפל לאותו בור שהוא מזהיר מפניו פעמים כה רבות, שהוא לבלבל בין דעותינו האישיות לבין תורת הבודהה. בסופו של דבר דומני שהוא עמד על טעותו אחרי המלחמה. אני חושב שמילותיו של סאוואקי קודו מדויקות מאד. הבעייה היא בכך שהוא דימה את מלחמתה של יפן למלחמה צודקת ושכח אולי שגם הצד השני רואה את מלחמתו כצודקת.

    הנושא של המעורבות של ממסד הזן היפני במאמץ המלחמה האימפריאלי הוא נושא כאוב. יש לציין שממסד הסוטו פרסם התנצלות רשמית בשנת 1993.
    קטנתי מלשפוט את סאוואקי קודו (הגם אם קצת עשיתי זאת). אולי מוטב שכולנו נתרכז בדרך ולא בהיבט יחיד של מעשיו או דבריו של אדם אחד.
    ננסן וסאוואקי מחזירים אותנו ל "צורה היא ריקות". כשנשארים ב"צורה היא ריקות" מקבלים את "ההארה המקורית", את טבע-הבודהה את "הונגאקו שיסו" ואת המעורבות של ממסד הזן במאמץ המלחמתי. חשוב לזכור את "ריקות היא צורה." – רק כך ניתן לפעול נכון בעולם.

    בברכה
    סבסטיאן

    נ.ב
    נזכרתי שראיתי התייחסות של מוהו, המורה שלי ואב המנזר של אנטאיז'י לנושא. מדובר בתכתובת בינו לבין ויקטוריה, מחבר הספר "זן במלחמה". העתקתי את התכתובת הזו לקובץ PDF וניתן למצוא אותו כאן
    הפרסום המקורי נמצא כאן יחד עם תכתובות נוספות שאינן קשורות.

  3. תודה סבסטיאן, על התשובה המפורטת ועל הנספחים המצורפים. כמו כן, הקואן של ננסן אמנם הולם את המקרה, אני חושב, בבחינת גילום הקואן הקיומי של אותה הווית מלחמה שבה אנו חיים, רוב הזמן.
    התכתובת, מהמעט שהספקתי לקרוא אמנם מעניינת מאוד ואני בהחלט מודה לך על הקישור הזה.
    זה כמובן לא הלם גדול לפגוש את הזן בהקשר הזה ואין בזה סוג של "משבר אמונה", אבל מבחינת העניין ההיסטורי בנושא, ההתנצלות הרשמית של המוסד היתה בבחינת גילוי מעניין.
    שוב, תודה על הכל,
    אסף.

    1. אני מודה לך על התגובה. האמת שאני בטוח שיעזור לקוראים פוטנציאלים אם תפרט מדוע אתה חושב כפי שאתה חושב. כמובן שכמעט מיותר לציין שאני לא מסכים.

    1. אם אין טעם, אז למה להגיב מלכתחילה? מה התועלת למי שרוצה לתרגל זן ולמי שבודק אם הוא רוצה לתרגל זן בתגובות האלה שלך? אולי היית מפנה את תשומת ליבו של קורא פוטנציאלי לדרך אחרת שממנה הוא יפיק תועלת רבה יותר?
      על מי בדיוק חשבת כשכתבת את התגובות האלה?
      בין אם הקריאה איששה מחשבות שכבר היו לך ובין אם היא עזרה לך להפטר מדעות קדומות והשקפות שהיו לך, מה הטעם לציין זאת אם אתה לא מבקש לעזור לאיש?
      לא על כל דבר צריך להכביר מילים אבל אם כבר אומרים משהו אז כדאי לומר אותו עד תומו.
      כמובן שייתכן שאתה פשוט מציב לי ולאחרים איזה קואן. כיון שיש סיכוי ולו הקלוש ביותר שמישהו בכל זאת, על אף שאיני חושב כך, ימצא תועלת בתגובות שלך ובתגובות שלי, אני משאיר אותן ללא שינוי.

      סבסטיאן

      1. חס ושלום 🙂 קואנים אמורים להנתן בנסיבות המתאימות בדיוק לשומע, באופן אישי, כדי ליצור את האפקט של שבירת רעיון-שווא בדיוק בנקודה שבה אותו שומע מסוים תקוע בה… זאת, בניגוד לפסאודו-זן/נאו-זן/ניו-אייג' זן שאני כה מתנגד לו, שמבזה את השיטה המאוד לא פופולרית של עבודה קשה, תובענית ושיטתית ומפזר קואנים, הרצאות והדרכות כגון זו בצורה חסרת אחריות שמערבבת רמות שונות של תפיסה, כמיטב המסורת האושואיסטית הבזויה. (וכן, הדוקטרינה של זן היא כן שיטתית, בניגוד לנאו-זן – אולי לא השיטתיות התרוודית, אבל בהחלט יש הבניה מושכלת וכן הלאה.)
        בכל אופן, יש טעם. מכיוון שאם למשל אתה יושב בהרצאה וישנה שם תמימות דעים בין השומעים לגבי טיבו המשובח של המרצה, אבל אחד האנשים אומר: "הוא פשוט קשקשן" ויוצא מהחדר, אתה יכול לעשות אחד מכמה דברים, למשל:
        א. להרגיש נפגע, כי אדם אמר משהו שלא מוצא חן בעיניך, ולהתעלם ממנו, ולסמן אותו כטיפש/לא-רלוונטי וכו' כדי לתת לאגו פתח בריחה קל;
        ב. לחשוב – מי הוא ולמה הוא אמר את זה? ולחקור ולמצוא שהאדם הזה מתרגל מאוד רציני, ואולי יש מקום לתת לדיסוננס את ההזדמנות לשבור את קירות התפיסות שלך, ואז דווקא להתקדם ולהפתח למשהו יותר אמיתי
        ג. לחשוב שאולי הוא חכם קצת ומבין קצת, אבל בנושא מסוים זה אין לו מושג או לחילופין הוא סתם עושה רוח, ולחזור לאונן עם דמיונות שווא בקשר לזן, לאמת, לריקות וכו'.
        ויש אולי אפשרויות אחרות, נוספות.
        עולם של אפשרויות, חלקן יכולות להיות "גורליות" מבחינת השינוי שהן גורמות… וכל זה, רק בעקבות משפט קטון ובלתי מוסבר. כמובן, שכל אחד יפיק את מה שהוא יכול בהתאם לאינטליגנציה, לבשלות הרוחנית, למגבלות האגו שלו.
        ולאנשים מסוימים, צריך הסבר.
        כמו זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *