ארכיון הקטגוריה: בלוג

זאזן

מתיישב על כסאו של הבודהה לחצי שעה של זאזן
כמו בצק שאופה את עצמו ללחם בלי כבשן
לובש את צורתו של הבודהה בגוף ובתודעה –
העצמות הזקנות והבשר החשוף לא מפסיקים לכאוב

יוצא לנעול את השער. האבנים מלמדות אותי סבלנות דרך רגליי היחפות
הלבנה היא אחותי, הכוכבים הם ילדיי, עץ הפקאן הוא ידי הנוגעת בשמיים
בכל עשרת הכיוונים אין מקום שאינו ביתי –
ברגע זה מליארדיי בעלי-תודעה נולדים, חיים ומתים בייסורים

החתול של השכנים על עץ הפקאן שבחצר
צריך סולם כדי לרדת
ואדם שיחבק אותו כל הדרך למטה למרות השריטות –
אני הולך להביא מגבת כדי לעטוף אותו

אני לוקח על עצמי להימנע מלהרוס חיים

מה זאת אומרת?

טכניקות תרגול הזן הן תרופה רבת עוצמה. תרופה למה? תרופה לחמדנות, שנאה ובורות. תרגול זן מאפשר לנו לראות בברור את טבע העצמי ואת טבע העולם. אבל כמו כל תרופה, וודאי תרופה כה רבת עוצמה, הטכניקות האלה יכולות להיות רעל. תרגול זן לא על פי המרשם יהפוך אותנו להיות פוצים חסרי חמלה והמרחק בינינו לבין מי שאנחנו באמת יהיה כמרחק שבין שמיים לארץ.

תרגול זן הוא יותר מרק הטכניקות לתרגול. תרגול זן הוא בראש ובראשונה דרך חיים שיש לה מאפיינים. המאפיין העיקרי של דרך החיים הזו הוא חיים על פי ציווי. לכן כדי לתרגל זן יש תנאים מקדימים. התנאי המקדים הראשון הוא לחיות על פי ציווי מוסרי שבא לידי ביטוי בחמשת הציוויים הבאים:

  1. אני לוקח/ת על עצמי להימנע מלהרוס/ליטול חיים
  2. אני לוקח/ת על עצמי להימנע מלקחת מה שלא ניתן בחופשיות
  3. אני לוקח/ת על עצמי להימנע מיחסי מין לא נאותים (נאוף, אונס, יחסי מין שיש בהם ניצול, יחסי מין שיש בהם החפצה)
  4. אני לוקח/ת על עצמי להימנע מדיבור לא-נכון (שקרים, דיבור פוגעני, דיבור מעורר מחלוקת, רכילות)
  5. אני לוקח/ת על עצמי להימנע משימוש בחומרים משני תודעה שיש בו להוביל להתנהגות לא אחראית (קרי לעבור על ארבעת הציוויים הקודמים)

התנאי המקדים השני הוא לחיות על פי ציווי ערכי והוא שנקבל על עצמנו את דרך הבודהיסטווה שעיקרה הוא לקחת על עצמנו את הנדר הבא:

יש אין ספור ישויות חשות. אני נודר/ת לגאול את כולן.
יש אין ספור צורות לאשליה. אני נודר/ת לנתץ את כולן.
יש אין ספור שערים לדהרמה. אני נודר/ת לעבור בכולן.
אין נעלה מדרך הבודהה. אני נודר/ת להגשימה במלואה.

הפירוש האמיתי של הנדר הזה הוא שאנחנו לוקחים על עצמנו לצעוד בדרך ההתעוררות לא למען עצמנו כי אם בראש ובראשונה למען הזולת.

אנחנו מקבלים על עצמנו לא לחצות לגדה השנייה בטרם אספנו אל הרפסודה שלנו את כל הישויות החשות. ויש אין סוף ישויות חשות…
אנחנו מקבלים על עצמנו לא לחצות לגדה השנייה בטרם למדנו עד תום את כל הצורות שלובשת הסמסרה וזאת כדי שנוכל להועיל לכל הישויות החשות על ידי כך שנכיר את נהר הסמסרה לרוחבו, לאורכו ולעומקו. ויש אין סוף פנים לאשליה…
אנחנו מקבלים על עצמנו לא לחצות לגדה השנייה בטרם פיתחנו שליטה בכל אופני הלימוד של הדהרמה. בטרם הכרנו עד תום את הנוף של התרגול וזאת כדי שנדע לעזור לכל אחת ואחד על פי דרכו בזמן הנכון ובאופן הנכון כדי שיהיה בכך להועיל לו. ויש אין ספור שערים לדהרמה…
אנחנו מקבלים על עצמנו להגשים במלואה את דרך הבודהה שאין נעלה ממנה. לא משנה כמה זמן זה ייקח, אילו מאמצים זה ידרוש ואילו קורבנות נצטרך להקריב. ואנחנו מתחילים בקרבן הראשון שהוא לא להגשים את דרך הבודהה במלואה בטרם כל הישויות החשות נגאלו מכבלי הבורות והסבל.

רק משהתחלנו לחיות חיים על פי ציווי נוכל להפיק תועלת מתרגול זן. בעצם תרגול זן הוא לא שונה מחיים על פי ציווי. הזאזן שאנחנו מתרגלים אינו שיטת מדיטציה. זאזן אינו מדיטציית מודעות או ריכוז – שיקנטאזה, לא יועיל ואפילו יזיק למי שלא חי על פי ציווי. זה נכון גם עבור תרגול קואנים וכל תרגול אחר במסורת שלנו.

מדוע תרגול טכניקות זן מזיק כשלא חיים חיי תרגול? תרגול זן מכוון אל מעבר לצורה וריקות. טכניקות תרגול הזן עוברות דרך הריקות. אבל בכדי שנוכל להתכוון אל מעבר לצורה וריקות אנחנו זקוקים לצורה ולריקות. אי-אפשר לתרגל רק צד אחד של המשוואה צורה היא ריקות, ריקות היא צורה. כאשר אתה מוודא את הצד האחד הצד השני מוסתר. תרגול כללי המוסר מעניק לנו שלווה ובסיס איתן לתרגול. אם נחיה חיים לא מוסריים, אם לא נלמד את הדהרמה על שלל צורותיה, אם לא נבין היטב סיבה ומסובב, אזי טכניקות הזן יגרמו לנו לתפיסה מוטעית של המציאות. אנחנו נהפוך להיות קהי חושים ונחשוב בבורותנו שקהות התחושה הזו היא התעוררות. שנפטרנו מהעצמי שלנו. זו אשליה. אם אתה חושב שהשגת משהו אז אתה כבר טועה. אדם שמעוניין להשתחרר מאי-נחת ואשליה יעשה כברת דרך ארוכה יותר אם רק יתרגל את כללי המוסר מאשר אם רק יתרגל מדיטציה. האדם שמעוניין לתרגל זן רק כדי לזכות בהארה כבר נמצא בדרכו צפונה כשבעצם היה צריך לפנות דרומה.

יש שגורסים שלא צריך לתרגל את הציוויים או כל תרגול אחר כי אנחנו כבר מוארים. יש שגורסים שלא צריך שום תרגול פרט לזאזן. הם נתלים בציטוטים מדבריו של הפטריארך השישי או מחלקי ציטוטים מדבריו של דוגן. הפטירארך השישי אומר לדוגמה: "כאשר התודעה מאוזנת מדוע לטרוח ולקיים את הציוויים?" הם לא שמים לב שהתנאי המקדים הוא תודעה מאוזנת והם לא שמים לב להמשך הקטע בו הפטריארך השישי מסביר שעבור מי שתודעתו מאוזנת הציוויים נשמרים באופן טבעי.  מי שקורא את דבריו של דוגן ואת דברי המורים האחרים רואה שכולם כאחד מכבדים ושומרים את הציוויים. הנה ציטוט אחד מני רבים שלקוח משובוגנזו זואימונקי 2-13:

"על כן, כמתרגל של הדרך, עליך לשמור על הציוויים של הבודהה בתודעתך, להימנע מעשיית רע אפילו אם אין מי שיראה אותך או ישים לב למעשיך; אל תפלה בין פנים לחוץ, בין מואר לחשוך."

כאשר שוכחים את האמת הפשוטה שדרכו של הבודהה היא שמירת הציוויים ושדרכו של המתרגל את דרך הבודהה היא שמירת הציוויים אז מקבלים את התמיכה של רוב ממסד הזן היפני בלאומנות המלחמתית של היפנים במחצית הראשונה של המאה ה-20. מקבלים את הירושימה ונגסקי. שמירת הציוויים אינה יכולה להיות מן השפה אל החוץ אי אפשר להסתפק בשינון הציוויים ונדרי הבודהיסטווה. עלינו להפנים את הציוויים ולתת להם חיים בגופנו ובתודעתנו.

כאשר דורין נשאל מהי הכוונה הגדולה של תורת הבודהה הוא ענה, "להימנע מלעשות רע, לעשות כל מה שטוב".

"להימנע מלעשות רע, לעשות כל מה שטוב." איזו בהירות, איזה אור גדול. לא ניתן להוסיף דבר ולא ניתן להחסיר דבר.

ברמה המידית להימנע מלעשות רע הם חמשת הציוויים ולעשות כל מה שטוב הם נדרי הבודהיסטווה. אבל יש להמשיך מעבר.

כדי ללמוד היטב את להימנע מלעשות רע יש ללמוד היטב את חמשת הציוויים. כדי ללמוד היטב את חמשת הציוויים יש ללמוד היטב את להימנע מלהרוס חיים. כל ארבעת הציוויים האחרים מקופלים בתוכו.

ברמה המידית להימנע מלהרוס/ליטול חיים הוא מובן מאליו. אני לוקח על עצמי לא להרוג. זה קל. הנה אני לא הורג אף אחד. אבל צריך ללכת מעבר. כמה גדול המעגל של אף אחד? האם הוא כולל רק בני אדם? האם הוא כולל רק בני אדם בהווה? מה אם בני אדם בעבר ובעתיד? אולי הוא כולל גם חיות? איזה חיות? האם הוא כולל צמחים? האם הוא כולל חלוקי נחל, פלגי מים והרים? האם הוא כולל את הרצפה? את השולחן? הכסא? הכרית? איך לא נוטלים חיים של כרית? איך לא נוטלים חיים של אדם בעבר?

מדוע גם גניבה היא הרג של מי שגונבים ממנו ושל עצמנו?
מדוע אפילו צפייה בפורנו היא הרג של עצמנו ושל השחקנים בסרט?
מדוע שקר הוא הרג של עצמנו ושל מי שאנחנו משקרים לו?
מדוע שימוש לרעה בחומרים משני תודעה גם הוא הרג?

אלו שאלות שעל כל אחד מאיתנו לשאול בעצמו ולענות בעצמו.

כדי ללמוד היטב את לעשות כל מה שטוב עלינו גם כן להבין היטב את חמשת הציוויים בד בבד עם לימוד של נדרי הבודהיסטווה. מדוע? כיוון שלעשות כל מה שטוב הוא להעניק חיים.

עלינו ללמוד כיצד להעניק חיים. אם נדע להעניק חיים לעצמנו ולאחרים אז כשנתרגל יתגלה אלינו אוצר הדהרמה ונוכל להשתמש בו כרצוננו. לאיזה צורך? כדי להועיל לכלל הישויות החשות שכן להתעוררות אין התחלה ולתרגול אין סוף.

 

 

 

שיר ערש

אם כתר הוא נושא או דלי
אין שום הבדל בסוף יישן הוא
(מתוך "שיר ערש" מאת נתן אלתרמן)

 

את הדברים הבאים אני מתיישב לכתוב בלב כבד. אנחנו חיים בתקופה בה ההקשבה ויכולת ההבנה שלנו את זולתנו כמעט ונכחדו. אני נוכח בזה הן במפגשים הבין אישיים שלי אך ביתר שאת כשאני לוקח חלק במפגשים מרובי משתתפים. על אחת כמה וכמה המציאות העגומה הזו ניבטת אלי מכל עמוד בעיתון ומכל קיר בפייסבוק. כיוון שכך אני מאד חושש שעל אף שאזהר ואדייק לא אובן כהלכה. לכן אם תבחרו להמשיך לקרוא, עשו איתי ואתכם חסד – פתחו את הלב הטוב שלכם, מצאו את המקום בתוככם שיש בו אהבה לפחות עבור הקרובים אליכם ונסו לקרוא את הדברים הבאים מן המקום הזה.

אנחנו כולנו עתידים למות. בין אם נרצה ובין אם לאו. נמות מזיקנה, ממחלה או אולי מפגיעה גופנית קשה. מותנו יהיה אצילי או נלעג – כך או כך נמות. כשם שבאנו ערומים וחסרי כל לאויר העולם כך במותנו לא נוכל לקחת איתנו דבר.

השאלה הגדולה של החיים האלה היא מה אנחנו עושים איתם? איך אנחנו לא מבזבזים את הזמן היקר שיש לנו?
כדי לענות על השאלה הזו אנחנו צריכים לגלות מה חשוב.
כדי לגלות מה חשוב אנחנו צריכים לנסות ולהבין איך העולם עובד.

להמשיך לקרוא שיר ערש

זן על רגל אחת

לפני מספר ימים ביקש ממני חבר לומר לו "מהו זן על רגל אחת". מייד עלתה בראשי התשובה שנתן דורין לקיואי, "להימנע מלעשות רע, לעשות כל מה שטוב"1. קיואי לא הבין את התשובה וגם החבר שלי לא. הוא התבלבל שכן טוב ורע לתפיסתו הם סובייקטיביים. זה ודאי נכון עבור הטוב והרע בדמיוננו. אמרתי לו שמה שטוב הוא מה שמכוון אותנו לבודהה ומה שרע הוא זה מרחיק אותנו מבודהה. איזה גיבוב של שטויות. המשפט הזה רק גרם לו לשאול בצדק מהו בודהה. הנה שנינו מדשדשים עד צוואר במים עכורים. ואני הובלתי אותנו לשם. אז במקום לטבוע אמרתי לו שלהתכוונן כלפי בודהה פירושו לפעול למען הזולת באופן מלא כשאנחנו רואים רק את טובתו לנגד עינינו. אז הוא אמר, אההה – ואהבת לרעך כמוך. לא אמרתי – באהבת לרעך כמוך אתה לוקח את עצמך כקנה מידה, אתה חלק מהמשוואה. לא כך הדבר בבודהיזם. הוא לא הבין – איך אתה יודע מה טוב לאחר? הנה ניסיתי לומר מהו זן על רגל אחת ואנחנו עוד רגע  טובעים. אז אמרתי לו: כל מה שאמרתי לך הוא נכון כשלעצמו. אבל אם אתה שואל אותי המשמעות האמיתית של זן היא לא להפריע. הייה אתה עצמך במאת האחוזים ותן למי שרוצה לקחת מה שהוא רוצה. לראות את טובתו של הזולת היא לא למנוע ממנו דבר ולא לכפות עליו דבר.

זהו זן על רגל אחת – בכל היקום כולו לא להפריע ולו גרגר אבק אחד. להמשיך לקרוא זן על רגל אחת