11. לנקוש בדלת? / מוהו נולקה

הקדמה ותוכן

"תרגול למבוגרים" הוא אסופה של טקסטים שכתב אב המנזר של אנטאיז'י, מוהו נולקה. הוא החל לכתוב אותם בשנת 2003, שנה לאחר שהתמנה לאב המנזר והמשיך בכך בתדירות חודשית או דו-חדשית עד לתחילת שנה זו.

בבודהיזם יש עשרה ציוויים הנקראים "עשרת האיסורים הגדולים". נאמר שנזיר שיעבור על אחד מהאיסורים האלה ימצא עצמו ישר בגיהינום. עשרת הציוויים מתחילים בציווי לא ליטול חיים והם כוללים גם את הציווי לא לדבר אודות השגיאות של הזולת, הציווי לא להכפיש את הבודהה, הדהרמה והסנגהה (שזה כולל כל נזיר בודהיסטי ולא משנה כמה התרגול שלו גרוע), את הציווי לא לשבח את עצמך ובו בזמן לדבר סרה בזולת ואת הציווי לא לשקר, שמשמעותו לא לדבר כלל כשאתה שקוע במחשבות שווא. במשך השנה האחרונה הפרתי לכל הפחות את ארבעת האיסורים האלה מתוך העשרה באמצעות מה שכתבתי "בתרגול למבוגרים". עלי להכין עצמי לחיים בגיהינום…

מדוע אם כן אני מפר את הציוויים על-אף שעלי לדעת של כדאי לעשות כן? הסיבה שאני מותח ביקורת על אח הדהרמה הוותיק ממני (שזה משהו שלא נכון לעשותו) היא שהקשיים שלו בתרגול שיקאנטזה הם קשיים שכולנו ניתקל בהם במוקדם או במאוחר, הוא פשוט מביע את הקשיים האלה באופן ברור שמסייע לנו להבין את הקשיים שלנו עצמנו. לדאבוני הוא לא הצליח ליישב את הקשיים האלו, אבל אם לא ניזהר, נמצא עצמנו מאשימים אחרים במר גורלנו. הדבר נכון כמובן גם עבורי, ואני מקווה להצליח לדבר על הקשיים שלי ועל האופן בו התגברתי עליהם בחודשים הקרובים.

על כל פנים, עד שלא נפתור את הבעיות האלה לא ניגאל. גם אם ניוולד מחדש בגן-עדן נהיה אומללים ומשועממים ("יש להקה בגן-עדן, הם מנגנים את השיר האהוב עליי, הם מנגנים אותו שוב ושוב מבוקר עד ליל…" – הראשים המדברים). מצד שני, אם ניתן לפתור את הבעיות האלה, אם ביכולתי לסייע ולו לאדם אחד למצוא יציבות ובטחון בתרגול של פשוט לשבת, אז אני והאדם הזה נמצא מנוחה אפילו בגיהינום. על-כן אני אמשיך להעיר ולבקר את האופן בו עלינו להתמודד עם תרגול הזאזן שלנו.

הביקורת שהעברתי בחודשים האחרונים אינה חדשה לוותיקים ממני. לא רק זאת, אותו אח דהרמה עליו אני ממשיך ומתלונן כתב את הדברים הבאים בשנתו הראשונה באנטאיז'י:

"אני מתחיל להתנהג כאילו 'הבנתי' דבר מה בימים אלו… האם שכחתי את הרצון המקורי שלי לתרגל את הדרך בגופי ולא בשכלי? אני מתחיל להירגע כאן באנטאיז'י, מבלי ששמתי לב זה כאילו אני כאן בחופשה. אנטאיז'י אינו בית-ספר. גם אם מישהו מקבל כאן מטלה, מוטל עליו לפתור אותה בעצמו. על כל אחד מאיתנו לחפש בעצמו, לחדור בעצמו. אף אחד לא ילמד אותך כאן. השאלות אם כן הן: עד כמה ובאיזה אופן תקיש בדלת שברצונך שתפתח? אמא שלי אמרה לי שפרשתי לחיי נוחות כאן… האם זה באמת בסדר שאני חושב על זאזן כעל זמן לתנומה, בו בזמן שבודהידהרמה ישב תשע שנים כשהוא פונה לקיר בנותנו לנו דוגמה למאמץ הנדרש? נדמה כאילו איני מבין כלל את היות חיי בני חלוף. איך ייתכן שאבזבז את חיי כאן באנטאיז'י כשאני נעדר מן הרגע הנוכחי? עלי לשאול את עצמי שוב ושוב: האין אתה פורש לחיי נוחות כאן? השאלה שעליי להתמודד איתה, היא מה אני בעצם עושה כאן באנטאיז'י, שהוא מקום לתרגול שיקאנטזה? האם באמת ברור לי מה אני עושה? זו המשמעות של הצמחת תודעת הבודהי והחזרה לזאזן מאה-אלף פעמים. זו המשמעות של 'התעוררות'. הכל נכלל בישיבה. מדוע? כיון שבאתי לכאן ללמוד את דרך הבודהה…"

פחות או יותר כל מה שאמרתי "בתרגול למבוגרים" נכלל במילים האלה של אח הדהרמה שלי. איך לדפוק על דלת הזאזן? אם זו השאלה שמנחה את התרגול שלך, אין סיכוי שתאבד את הדרך. אז איך התפתח התרגול של אח הדהרמה שלי בשלוש השנים טרם הגעתי לאנטאיז'י? לפני שאצטט ממה שכתב בספר השנה של אנטאיז'י מ 1990, אני רוצה להביא מובאה ארוכה למדי מדברים של נזיר אחר, שייתכן שתעזור להבין את האווירה באנטאיז'י באותה תקופה:

" א: ממשיך לרדת גשם… מתי הוא כבר יפסיק?!
ב: מדכא ממש. בגלל מזג-האוויר הזה התודעה שלי מעוותת לגמרי.
ג: הטייפון הזה גרם להרבה נזק. לא ככה? כל הסכר התמלא באדמה, אבנים ועצים שנפלו. אני שמח שסוף-סוף חפרנו את הכל החוצה – היה רגע שדאגתי שלא יהיו לנו יותר מי שתייה לעולם. לפחות עכשיו יש לנו מים לשתות וימי "מקלחת הבוץ" חלפו להם.
ב: אתה בטוח? בפעם הקודמת שניקינו את הסכר יום למחרת הוא התמלא שוב באדמה, אתה לא זוכר?
ד: כן זה היה משהו! אני מתאר לעצמי שזו רק עוד דוגמה לאמת שדברים לא תמיד עולים בידך – אלא אם כן מדובר בבוץ ואדמה! לפני הטייפון חזירי-הבר אכלו את כל תפוחי האדמה המתוקים, ממש כמו בשנה שעברה. כל התכניות שהיו לנו נמחקו. התכניות לגבי האורז, הירקות, הפרה…
ג: זה אומר שכל התופעות עולות ונעלמות ללא קשר לאגו שלנו. זהו שיעור אודות חוסר הקביעות האוניברסלי.
ב: כשאני שומע אותך מדבר אני תוהה איזה מן תרגול נשגב אתה עושה כאן באנטאיז'י?
ה: השקענו כל-כך הרבה זמן ומאמץ בניכוש שדות האורז בתקווה שתהיה לנו פחות עבודה שנה הבאה. אבל עכשיו שנשטפו בגשמים נצטרך להתחיל מאפס בשנה הבאה. שדות האורז נראים כמו הקניון הגדול…
א: ומה יהיה על ירקות השנה. בגלל הגשם כל הירקות ושעועית האזוקי מתו – אפילו בכפר במורד ההר הם מתלוננים על הקציר.
ה: טוב, מה שאין לנו אין לנו – נצטרך להסתר עם מה שיש לנו. גם תכניות העבודה שלנו יצטרכו להשתנות: בדרך כלל אנחנו קוצרים את העשב בתקופה הזו אבל השנה לא יהיה לנו זמן. כיון שמכוניות לא יוכלו לעלות בהר, לא נוכל להביא את העצים שכרתנו בשביל החורף. נצטרך גם לסחוב על גבינו את כל האוכל והדלק שנצטרך במעלה ההר. זו הולכת להיות עבודה!
ג: כמה שלג יהיה לנו השנה? אני מקווה שלא הרבה.
ב: מי לעזאזל יודע? מוטב להתחיל להתכונן לחורף בקרוב… כבר מתחיל להיגמר הסאקה? מי שותה כל-כך הרבה? אל תשכחו לספק אלכוהול ואוכל.
ו: ראיתם את כתבת העיתון הזו על הכוחות-המזוינים? באמת הולכים לשלוח אותם למלחמת המפרץ? זה מסוכן!
ג: הדור הזה ביקר את הדור הקודם כיון שלא התנגד למלחמת-העולם השנייה, אבל בלי לשים לב הם עושים בדיוק אותו דבר. כיצד יתמודדו עם הביקורת של הדור הבא?
ה: תנו לי לראות…"

אפילו במצב כזה, בעוד שנדמה שכולם עסוקים בסביבתם ובייחוד במה יהיה להם לאכול באותו חורף, אח הדהרמה שלי כותב על הזאזן שלו באותו ספר-שנה:

" כשאני יושב כל מיני מחשבות אקראיות חודרות לראשי. אפילו מבלי שאשים לב, מחשבה ממלאת את ראשי ואז שוב נעלמת רק כדי שמחשבה אחרת תתפוס את מקומה. לרגע אני חושב אודות משהו כשאני לגמרי שקוע במחשבות שלי. אבל אז בטרם אשים לב אני שקוע בשינה עמוקה, התנוחה שלי התפוררה – וכאשר אני מתקן את התנוחה שלי ומנסה לחזור לזאזן – אני מיד מתחיל לחשוב שוב."

רבים נתקלים בבעיות האלו כאשר הם מתרגלים מעט לתרגול, נאמר אחרי שלוש או ארבע שנים. למרות שאתה מנסה בכל יכולתך נדמה שזה כמו לרוץ נגד הקיר מבלי יכולת לפרוץ אותו. בייחוד בזמנים שכולם מותשים מעבודה, קשה לתרגל זאזן כאילו ראשך עולה באש. אבל אם אתה מודע לכך, כמו שנדמה שאח הדהרמה שלי מודע לכך, יש בכל זאת אפשרות לפרוץ את הקיר.

שוב, אין מדובר באח הדהרמה שלי בלבד. תוך כדי כתיבת המאמר הזה אודות "תרגול למבוגרים" אני מרגיש שאני בעצמי לא מתקדם הרבה: אני חוזר על עצמי שוב ושוב ואני תוהה כמה זמן עוד יעבור עד שאצליח להגיע אל הנקודה של תרגול למבוגרים. ושוב עלי לבקש את סבלנותכם. יש לי התחושה שעלינו להקדיש תשומת לב רבה לבעיות האלו שקורות למתרגלים מנוסים, גם אם חוששני שאני מתחיל לשעמם אותכם. אני אמשיך לבחון את ספר-השנה של אנטאיז'י בחודש הבא.

11. לנקוש בדלת? / מוהו נולקה was last modified: יוני 29th, 2020 by מוהו נולקה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *