ארכיון תגיות: זן בודהיזם

10. אידאל ומציאות / מוהו נולקה

נשמו את נשימת מלא חייכם, בכל נשימה ונשימה, בכל רגע ורגע.

הקדמה ותוכן

"תרגול למבוגרים" הוא אסופה של טקסטים שכתב אב המנזר של אנטאיז'י, מוהו נולקה. הוא החל לכתוב אותם בשנת 2003, שנה לאחר שהתמנה לאב המנזר והמשיך בכך בתדירות חודשית או דו-חדשית עד לתחילת שנה זו.

בשלושת החודשים האחרונים כתבתי אודות הרשמים הראשונים שלי מאנטאיז'י. תיארתי את השוני הרב בין דימוי "הזן" שהחזקתי בו כתלמיד אוניברסיטה לבין החיים שמצאתי במנזר הזן. וכפי שכבר כתבתי, הופתעתי בעיקר לגלות את הנזירים ישנים בזמן זאזן. זה עמד בסתירה מוחלטת לרעיונות הרומנטיים שהיו לי אודות תרגול זן.

אני מבין שאני לא רע במציאת פגמים של אחרים. מאידך אני לא כל-כך טוב בהבחנה באלו שלי. יש לי גם נטייה לחפש אחר האידאל שלי באיזשהו מקום "אי-שם", וכשאני לא יכול למצוא אותו במציאות, אני מאשים את הסביבה ואת האנשים בה. אבל האין זה אני שצריך להגשים את האידאל במציאות, ולא להמתין לאידאל שיקפוץ מתוכה? אני חושב שכשהרושי מיאורה אמר לי ולתלמידים האחרים, "אתה בורא את אנטאיז'י" – הוא התכוון שנבין את הנקודה הפשוטה הזו. אבל כיון שאנחנו לא מבינים את הנקודה הפשוטה הזו, אנחנו מתאכזבים מהמציאות שאנחנו מוצאים ומתחילים לשנוא את סביבתנו. או שאנחנו נוטים לקיצוניות השנייה וזורקים את האידאל שלנו לפח-הזבל, כשאנחנו "עובדים" על עצמנו כך שנחשוב שזו הכוונה במה שנקרא "לקבל את הדברים כפי שהם". מיותר אולי לציין ששתי התגובות האלו למציאות אין בינן לבין "תרגול-למבוגרים" דבר וחצי דבר. להמשיך לקרוא 10. אידאל ומציאות / מוהו נולקה

9. לא אכפת לי אם אמות… / מוהו נולקה

הקדמה ותוכן

"תרגול למבוגרים" הוא אסופה של טקסטים שכתב אב המנזר של אנטאיז'י, מוהו נולקה. הוא החל לכתוב אותם בשנת 2003, שנה לאחר שהתמנה לאב המנזר והמשיך בכך בתדירות חודשית או דו-חדשית עד לתחילת שנה זו.

החיים שמצאתי באנטאיז'י היו שונים מאד "מתרגול הזן" שדמיינתי לי עד אז. בחודש שעבר כתבתי על ההפתעה שציפתה לי כשגיליתי שהנזירים ישנים בזמן זאזן, כתבתי עד כמה הייתה העבודה קשה עבורי, וגם אודות גישה לתרגול, שהייתה חדשה לי לחלוטין ושלא חשבתי עליה קודם לכן: "אתה בורא את אנטאיז'י!" אני רוצה להמשיך ולהרהר עוד קצת אודות אותם רשמים ראשונים מאנטאיז'י.

להמשיך לקרוא 9. לא אכפת לי אם אמות… / מוהו נולקה

8. אתה בורא את אנטאיז'י / מוהו נולקה

הקדמה ותוכן

"תרגול למבוגרים" הוא אסופה של טקסטים שכתב אב המנזר של אנטאיז'י, מוהו נולקה. הוא החל לכתוב אותם בשנת 2003, שנה לאחר שהתמנה לאב המנזר והמשיך בכך בתדירות חודשית או דו-חדשית עד לתחילת שנה זו.

אני עדיין זוכר את הלילה הראשון שלי באנטאיז'י. למרות שהמקדש שוכן הרחק בלב ההרים, שמעתי מוזיקה שהתנגנה ללא הרף מן הצד השני של העמק. אפילו בעיר לא היה כל-כך רועש. אני זוכר שבלילה הראשון האזנתי למוזיקת גוספל – כל הלילה קולות שצועקים "הללויה!"; חשבתי שאולי יש כנסיה בראש ההר. יכול להיות שהרעש בלילה היה הגורם לכך שכולם ישנו במהלך שעות הזאזן למחרת. לא באמת כולם ישנו כל הזמן אבל בכל רגע נתון לפחות שלושה או ארבעה נזירים מבין חמשת הנזירים היפנים ישנו. עבורי הייתה זו אכזבה גדולה, לאחר שבאתי כל הדרך מגרמניה לחוות "זן אמתי". איך ייתכן שהם ישנים בזמן זאזן? לא נדיר למצוא באירופה סששינים בהם משתתפים מאתיים או שלוש-מאות אנשים אבל לעתים רחוקות ניתן למצוא מישהו ישן. האם הייתה זו טעות מצידי לבוא לאנטאיז'י? אולי היה עלי להמשיך ולתרגל במרכז בגרמניה?

להמשיך לקרוא 8. אתה בורא את אנטאיז'י / מוהו נולקה

מתוך הספר "לפתוח את האגרוף הקמוץ של המחשבה" / קושו אוצ'יאמה

מהו אותו דבר שאנו קוראים לו "אני"? נראה כאילו "האני" מתבלט רק אל מול או במפגש עם איזשהו "אחר".

לדוגמה, גבר יכול לראות את עצמו כמשהו בשם "בעל" שקיים ביחס "לאשתו" "והורה" ביחס "לילדו". בעבודה ייתכן שירגיש שזהותו היא של "אדם הכפוף לממונים עליו". ייתכן שיחשיב עצמו "איש מכירות" ביחס "ללקוחות" שלו, "כמתחרה" בייחס לאחרים באותו תחום עיסוק, "עני" ביחס "לעשיר", כזה שאינו יכול לקנות משהו שהוא מדמיין כרצוי, "מפסידן" בניגוד "למצליחן", "חסר אונים" אל מול החברה, וכן הלאה ללא סוף. יהיה זה מפליא אם אדם שתפיסת העצמי שלו מבוססת על השוואות כגון אלו לא יכרע תחת תחושות קשות של נחיתות.

להמשיך לקרוא מתוך הספר "לפתוח את האגרוף הקמוץ של המחשבה" / קושו אוצ'יאמה

7. הדרך שלי לאנטאיז'י / מוהו נולקה

הקדמה ותוכן

"תרגול למבוגרים" הוא אסופה של טקסטים שכתב אב המנזר של אנטאיז'י, מוהו נולקה. הוא החל לכתוב אותם בשנת 2003, שנה לאחר שהתמנה לאב המנזר והמשיך בכך בתדירות חודשית או דו-חדשית עד לתחילת שנה זו.

הגעתי לאנטאיז'י לראשונה בגיל 22 . תרגלתי זאזן במשך שש שנים במספר דוג'ואים שונים, וכשלא תרגלתי בדוג'ו, ישבתי יום-יום לבד. בכל-זאת הישיבה היומיומית במשך שעה או שעתיים לא הספיקה לי והתרגול בדוג'ו נראה לי יותר תחביב מדרך-חיים.

הזאזן נקרה בדרכי לראשונה בגיל 16, ובגיל 17 כבר הייתי כמעט בטוח לחלוטין שזהו הדבר אותו אני רוצה לעשות בחיי. היה נדמה לי שזהו הדבר אותו חיפשתי תמיד, מבלי לדעת היכן יימצא. התכנית המקורית שלי הייתה לנסוע ליפן ולהפוך לנזיר מיד בתום התיכון. מדוע לטרוח וללכת לאוניברסיטה כדי ללמוד מה שנדמה היה כמשעמם? מתמטיקה ופיזיקה הקסימו אותי עד אותה עת, אך לא יכולתי לראות כיצד נושאים אלה היו קשורים לחיי. הדבר היחידי שהיה לו היגיון היה זן.

להמשיך לקרוא 7. הדרך שלי לאנטאיז'י / מוהו נולקה